שור או כשב או עז כי יולד וכו', נ"ל לפרש כך וליישב קושי' ראש יוסף שהקשה דהא בודאי כ"ע מודים דבעי' חיות עד גמר שחיטה רק דס"ל כיון דפרכוס בתחלתו ש"מ נמשך החיות עד בסוף ולפע"ד הכי קאמר רבא מדבעי' שתחי' האם עוד קצת אחר גמר הלידה ע"כ היינו טעמא משום שאם לא תחי' אחר הלידה כבר יצאה נשמתו קודם סוף הלידה ומה שראינו בה חיות עם גמר לידה אין ראיה שכן דרך לפרכס עוד קצת אחר יציאת נשמה וכיון שכבר מתה בגמר לידה ה"ל כמו יוצא דופן משו"ה בעי' חיות גם אחר לידה, וה"נ בעי' סי' חיות אחר גמר שחיטה שמזה ידעי' שחיתה עם גמר שחיטה, וזה כדעת רי"ו בשיטת רש"י דסוף. שחיטה היינו אחר שחיטה משהו עיי' ב"י וש"ך:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על חולין · מהדורא תנינא · דף 38b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chidushei Chatam Sofer, 1864-1908
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036613/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5c1932d8ea2fc27cf601de85b135eb6a1e112a0e1d32a632aa0267475cd433e5