חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שבועות · פרק 4 · הלכה 10 · Segment 5

ר' יסא בשם רבי יוחנן ר"מ היא דאמר ממשמע לאו אתה שומע הן וגו'. משמע מירושלמי דגרסינן כגירסת התוס' בבבלי ל"ו ע"ב לא תיפוך דלא כרש"י ור"ת דגרסי איפוך. וכ' התומים סי' כ"ז דמכאן מוכח דלא כרמב"ם [פ"ו מסנהדרין ה"ג] דס"ל דמקלל עצמו וחבירו אפי' בכינוי לוקה והכא משמע לפי גי' דלא תיפוך פליגי רבנן משום כינוי כמ"ש תוס' וע"כ ס"ל דלכל מילי בעי' שם (השי"ן בציר"ה) ממש מריבוי דבנוקבו בשם וכמ"ש מהרש"א ודלא כרמב"ם. ולפע"ד אי גרסי' לא תיפוך הוא דוחק גדול לומר דבתחלה הוה סד"א דשבועת העדות מקרי ממון ועכשיו מסיק דמקרי איסורא גרידא. ומה שנמצא כתב בכ"י ברש"י דמוקמי השתא משנתינו בע"א אין לו שחר ממ"נ אי ס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי א"כ הדר ה"ל ממון ואי ס"ל לאו כממון דמי וה"ל איסורא א"כ אין מחייב קרבן שבועה כמבואר זה לעיל ל"ב ע"א. ע"כ הוה ס"ל לרמב"ם דהשתא למסקנא לפי זאת הגרסא לא קאי כלל אשבועת העדות אלא אמקלל דלעיל דסמיך ליה. וה"ק האומר יברכך וייטיב לך אם עשית כך וכך והוא ידע שלא עשה כן וממילא נתקלל אביו או נתברך השם ובהא פליגי ר"מ מחייב דבאיסורי' גרידא לא בעי כפילות ורבנן פטרי משום שקילל בכינוי. והשתא ע"כ מיירי במברך השם ומקלל אביו ואמו דחמירי דבסקילה דאלו באיסור קל בעי כפילות כמ"ש תוס' מנדרים דלית ליה לר"מ מקלל וכו'. ואהני פליגי רבנן ופטרי משום כינוי דהתם מפרש בי' קרא בנוקבו שם יומת. אבל במקלל עצמו וחברו דקילי נהפוך הוא ר"מ פוטר משום דבעי תנאי כפול וחכמים מחייבי אפי' אכינוי וק"ל. ולפ"ז אפשר לקיים גם גי' איפוך וקאי אמקלל עצמו וחברו ולא אמברך השם ומקלל אביו ואמו. אלא דעדיף טפי לומר לא תיפוך. ובזה מוכח דאתנאי דעבר נמי בעי' כפילות דמקלל לא יתחייב אלא אתנאי דלשעבר אם עשית כך אתמול יברכך ה' והוא ידע כי לא נעשה כך אתמול ועל זה אפשר שיתחייב אבל אי מתנה להבא ואומר לאביו אם תעשה למחר כן יברכך ה' אין כאן קללה וע"כ אלשעבר קאי ומוכח דלשעבר נמי בעי' כפילות ונפשט ספיקו של משנה למלך בזה. וכחש בעמיתו לכשיצא וידויו בשבועה. פי' שהודאתו יצא ע"י שבועה שא"א לו להודות על הממון להאחר ויעמוד בשבועתו לאמור לא נתחייבתי כלל וכן בעדים ושטר אפשר לשלם הממון והיא עומד בשבועתו אבל מה אעשה שעדי שקרים או שטר מזויף הוציאו ממוני ממני בע"כ: