ובענין זה מסופר, איקלע [נזדמן] רב הונא בריה [בנו] של רב נחמן לעיר מחוזא, אמר ליה [לו] רבא לרב אליקים שמעיה [שמשו]: טרוק טרוק גלי [סגור סגור השערים], כדי שלא ניתו אינשי דניטריד [יבואו אנשים שיטרידו אותנו] ונוכל לברר ענין במנוחה.
קריאה במקור
ביאור שטיינזלץ על עבודה זרה · דף 58a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על לגביה [נכנס אליו] רב הונא בר נחמן, אמר ליה [לו] לרבא: כי האי גוונא מאי [כגון זה, ששיכשך גוי ביין שלא לשם ניסוך, מהו, מה דינו]? אמר ליה [לו]: אסור יין זה אפילו בהנאה. והקשה לו: והא מר [והרי אדוני] הוא שאימר [שאמר] שיכשך הגוי אין עושה יין נסך, כשהתרת למכור את היין שבחבית לגוים! ענה לו רבא: אימר דאמרי אנא לבר מדמיה דההוא חמרא [אמור שאמרתי אני שמותר למכור את היין שבחבית וליהנות מדמיו חוץ מדמיו של אותו יין אסור] שנשפך לחבית, ואולם דמי דההוא חמרא מי אמרי [דמי אותו יין האם אמרתי]? לא התרתי אלא למכור החבית בניכוי דמי אותו יין.
ועוד בענין זה, אמר רבא: כי אתאי [כאשר הגעתי] לפומבדיתא, אקפן נחמני שמעתתא ומתניתא דאסיר [הקיף אותו נחמני, הוא אביי, בשמועות מפי אמוראים, וברייתות שיין ששכשך בו הגוי אסור] אפילו בהנאה.
והוא מפרט: שמעתתא [שמועות], דההוא עובדא דהוה [מעשה כזה שהיה] בנהרדעא ואסר שמואל, וכן מעשה כזה שהיה בטבריא ואסר ר' יוחנן. ואמרי ליה [ואמרתי לו] לאביי, שהטעם שאסרו שם היה לפי שבני עריהם אינן בני תורה, והוצרכו שמואל ור' יוחנן לגודרם במיוחד. ואמר לי בתמיהה: אנשי טבריא ונהרדעא אינן בני תורה, אנשים של העיר מחוזא שפסקת שם להיתר בני תורה הם? ואפילו אם מטעם זה היה לך לאסור.
מתניתא [הברייתות] שהקשה לי אביי מהם, ששנינו: אגרדמים (ממונה על מידות ומחירים בשוק) גוי שקדח חור בחבית במינקת (כעין צינור) והעלה בה יין לטעימה, או שטעם מן הכוס שמזגו לו והחזירו לחבית, זה היה מעשה ואסרוהו; מאי לאו [האם אין] הכוונה שאסרוהו בהנאה? והשבתי לו: לא, הכוונה שאסרו רק בשתייה.
הקשה אביי: אי הכי [אם כך], ליתני [שישנה] ימכר, כדקתני סיפא [כמו ששנה בסוף] אותה ברייתא: חרם (אנס, הלוקח דברים בכוח) גוי שהושיט ידו לחבית, וכסבור של שמן היא ונמצאת שהיתה חבית של יין, זה היה מעשה ואמרו: ימכר, שכיון שחשב שזו חבית שמן לא הניח ידו בה לשם יין כלל! ומעירים: תיובתא [קושיה חמורה היא] על רבא, ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה היא] ונדחו דבריו.
א מסופר ר' יוחנן בן ארזא ור' יוסי בן נהוראי הוו יתבו וקא שתו חמרא [היו יושבים ושותים יין], אתא ההוא גברא [בא אדם אחד], אמרו ליה [לו]: תא אשקינן [בוא השקה אותנו], לבתר דרמא לכסא איגלאי מילתא [לאחר שמזג לכוס התגלה הדבר] שגוי הוא, חד [אחד מהם] אסר את היין אפילו בהנאה, וחד שרי [ואחד התיר] אפילו בשתייה. אמר ר' יהושע בן לוי: מאן [מי] שאסר שפיר [יפה] אסר, ומאן דשרי שפיר שרי [ומי שהתיר יפה התיר], שיש לכל אחד מהם טעם הגון לדבריו. והוא מסביר את דבריו שלכאורה יש בהם סתירה: מאן [מי] שאסר מה טעמו?
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- William Davidson Edition - Hebrew
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.korenpub.com/koren_en_usd/koren/talmud/the-koren-talmud-bavli.html
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 91ee27334f12f11477038720195f8d4b08a52b52fa193e6cdaec9a309b273928