שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 9 · הלכה 5 · Integer 4

ותני חורן אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לשניהן מ"ט דר' יודן כו'. —צ"ל: ואם הותירו הותירו לשניהן מאן דמר אם הותירו הותירו לו ר"מ מ"ד אם הותירו לשניהן ר' יודן מ"ט דר' יודן שלא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח (כ"ה בדמאי פ"ו הי"ב ע"ש) ולמה הוא חולק עמו (פי' למה חולק הלוקח עם בעל המעות) שאסור ליהנות מחבירו (פי' שזה הלוקח אסור ליהנות ממעות של חבירו כשאין גם לחבירו הנאה מזה) מעתה אפי' אמר לו ליקח לו חטים ולקח לו חטים בשעה שאמר לו ליקח לו חטים ולקח לו חטים (ונשמט מן "חטים" עד "חטים") לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות ובשעה כו' וקיים מה בידיה (פי' וכי יודע המוכר בשעה שמזכה לו לשליח אם הוא קונה מה שצוה לו המשלח או לא) א"ר נםא בשעה שקיים שליחותו לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות כו' אתיב ר' שמעון בר בא (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז) קומי ר' יוחנן כו' אין לו בכסות אשתו ובניו ולא בכלים שצבע לשמן וכי מי הודיע לצבע שיקנה צבעו לאשתו ובניו (ונשמט מן "ובניו" עד "ובניו") א"ל לא עלה על דעתו להקדיש כסות אשתו ובניו והתנינן ואחד המעריך עצמו כיון שאמר ערכי עלי לא קבל לעצמו חמשים סלע כאומר ערכי עלי כו' ר' הושעיא בשם שמעון בר בא זאת אומרת שאין שמין כו' (פי' דאל"כ לא היה תנאו מועיל כלום דהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל כבב"מ סופ"ז).