שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי בבא קמא · פרק 9 · הלכה 5 · Integer 2

שמואל אמר אפי' הקדיחו סממנין אומר לו הש"ל כו'. — צ"ל: אפי' הקדיחו יורה נותן לו דמי צמרו מהו אם השבח כו' (לפרש"י בבבלי צ"ח ב' קשה מה ששנינו סתם "אם היציאה יתירה על השבח נותן לו את השבח" דהא פעמים שאינו נותן לו כל השבח כגון שהשבח הוא יותר מכפי מה שהתנה עמו לשכר שבאופן זה אינו נותן לו אלא שכרו כ"ש רש"י שם, ועוד קשה דר"מ שאמר "נותן לו" היינו הצובע לבעל הצמר, אבל בדברי ר' יהודה "נותן לו" היינו להפך בעל הצמר לצובע, ולכן בביאור זה שיטה אחרת להירושלמי והוא ד"שבח" נקרא מה שהיה משביח הצמר אחר הצביעה יותר מכדי שעולין דמי הצמר והצבע ושכר הצובע, ו"יציאה" נקראה השכר שמעלה להצובע בעד מלאכתו בלבד ולפי משל הירושלמי כאן השבח הוא חמשה מנים והיציאה עשרה מנה והרי היציאה יתירה על השבח חמשה מנים וצריך הצובע ליתן לבעל הצמר חמשה מנים כדי שלא יפסיד בעל הצמר משבחו ולפיכך אין הצובע נוטל בשכרו אלא חמשה מנים, ואם השבח יתר על היציאה כגון שאם היה צובעו אדום היה שוה ארבעים מנה ומאחר שצבעו שחור אינו שוה אלא עשרים מנה ולפי שדמי הצמר והצבע ושכר מלאכה אינן אלא עשרים מנה נמצא שהשבח הוא עשרים מנה והיציאה אינה אלא עשרה מנה לפיכך נותן לו הצובע לבעל הצמר את היציאה דהיינו שכר מלאכתו עשרה מנה והיינו שאינו נוטל כלום בשכר מלאכתו וגם בעל הצמר מפסיד משבחו עשרה מנה שאין הצובע חייב להשלים לו מביתו עוד עשרה מנה ורק מפסיד שכר מלאכתו בלבד, זה ביאור הירושלמי לפי דעתי וע' בבלי ק' ב' תוד"ה "אם" ובהגהות אשירי שם שנדחקו בביאור הירושלמי).