שלא מדעתו. וס"ל להאי ש"ס התורם משלו על של חבירו אין צריך דעת דזכות היא לו ולדעתו דקתני במתני' שתרם מדעת ולא הודיעו לבעל הפירות וע"כ דפליג אסוגי' דבבלי ד ף ל"ו דמסיק התורם משלו על של חבירו צריך דעת וטובת הנאה של התורם ומתני' שתרם משל בעל הפירות על של בעל הפירות באומר כל הרוצה לתרום יתרום כדפרישית במתני' תמן אמרין פיסגת'. וכעין שכת' הרמב"ם פ"ו ומנדרי' הל"ט אבל אם אכל שמעון מקערה שהוא יודע שכשיחזירנה לבעל הבית יחזור בה"ב ויניחנה לפני ראובן הרי זה מותר ואין חוששין שמא הניח נתח טוב בשבילו ע"כ וכתב עליו הראב"ד ז"ל זה הפירוש לא ידעתי מאין לו והביא שם פירוש השני מרבנין דהכא ואין זו השגה דהרמב"ם מפרש כרבנין דתמן והיינו דקאמר מקערה שהוא יודע כו' ר"ל שיש בה מאכל חשוב שמדרך הוא לחזור על כל אחד ואחד וכמו שאמרו לקמן בכוס החוזר ולדינא שני הפירושים אמת הן כמו שהביא הב"י סי' רכ"ח:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 80f4a4b20f0b74d3886a7d6c44bbc37287b17ad7983626a4d7471419e3738125