מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 12

נדר בשלשתן. כדפרישית בפנים דלא פליג ר"ז אדשמואל אלא דמוסיף על דבריו הוא ושניהן אמת לדינא וכ"ב הרשב"א ז"ל וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א מנדרים הלכה ב"ה האומר לחבירו הרי עלי כנדרי רשעים אם אוכל לך שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה ואכל חייב בכולן ובהלכה דלקמן כתב אמר כנדרי רשעים הריני והיה נזיר עובר לפניו חייב בנזירות כנדרי רשעים עלי חייב קרבן כנדרי רשעים שלא אוכל ממנו חייב בשבועה ע"כ הרי שפסק כשמואל והוא נמי כשיטת הבבלי וכן נמי כר' זעירא דהכא ואין זה חולק ולא דרך אחר מפירוש הגמ' אלא כמוסיף על הדבר ותרווייהו אתיא אליבא דדינא ובחנם תמה התי"ט והאריך שם ואפי' דברי הכ"מ יש לפרש מ"ש שם וזה הצעה למה שיכתוב אח"כ היינו לומר אפי' ברישא דאמר שלשתן צריך נמי שיהא נזיר עובר לפניו ואם דהכ"מ לא נתכוין לזה מ"מ דברי הרמב"ם ז"ל עולין כהאי דהכא וכפי' הרשב"א ז"ל. ועוד יותר נ"ל לומר דבריש דבריו השמיט בכיון ולא הצריך שיהא נזיר עובר לפניו וטעמא כיון שהרשעים הן שנודרים בנזיר ובקרבן ובשבועה מסתמא דעת הנודר על כולן כמו שאמר שמנדריהם כו' וכרבי זעירא דהכא ולפיכך נמי בריש הלכה כ"ו שם לא כתב אלא ה"ז אסור אף על פי שלא פי' ולא כתב ה"ז חייב אבל בסיפא שלא אמר אלא כנדרי רשעים הריני בזה הצריך שיהא נזיר עובר לפניו דלא לישתמע הריני בתענית כדאמר בבבלי והן הן כוונת דבריו ז"ל בלי פקפוק: