מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 3 · הלכה 6 · Segment 4

אית מתניתא אמרה ע"ז כנדה ומשמשיה כנדה. כתב בעל המאור ז"ל בשבת שם והא דבעי ר' חמא בר גוריא ע"ז ישנה לאברים או אינה לאברים איכא דקשיא אמאי לא פשיט לה ממתני' דקתני אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ והא בבית שהוא עצמו ע"ז קאמר ולא במשמשין מדקתני ר"ע אומר כנדה ובמשמשין ליכא למ"ד שיש להן טומאת משא ונ"ל דעד כאן לא בעי ר' חמא אלא בע"ז שהיא כתבנית בריה שיש לה אברים אבל בבית מודה עכ"ל. וזהו כעין פי' התוס' בשבת שם בשל חוליות מבעי ליה וכו' ע"ש. מיהו הקושיא מעיקרא ליתא דממתני' אין להכריח כלום דאף דהתם לא הוזכר מהאי ברייתא מ"מ איכא למימר כהאי מ"ד אליבא דר"ע אתיא ורב חמא שמיע ליה האי ברייתא ועוד הן והסיטן לר"ע דאמר התם למאי דס"ד מעיקרא כהאי מ"ד דהך ברייתא היא. ולקמן אמר תיפתר במשתחוה לבית עצמו היינו דאיכא למימר אפי' כאידך מ"ד אליבא דר' עקיבא אתיא ומ"מ ליכא למיפשט מידי לבעיא דרב חמא דלר"ע היא כדקאמר התם ולא למיפשט דכהאי מ"ד דמשמשיה כנדה ס"ל דזיל הכא קא מדחי לה וכו' ועיין לעיל ד"ה כתיב וכו' מה שנתבאר שם:

המשתחוה לבית אסרו. הכי קאמר רב נמי התם בפרקין דף מ"ז ע"ב ומסיק שם בנאו אע"פ שלא השתחוה השתחוה אע"פ שלא בנאו וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ח מעכו"ם הל' ד'. ומה דפרישית בפנים להא דר' יוחנן במקדיש את הבית כפי הגי' דשבת לפי שהיא מתפרשת יותר כפשטה דהני אמוראי אליבא דר' יוחנן דפליגי במקדיש את הבית פליגי נמי במשתחוה לבית דאי להא כמחובר חשיבא ה"נ להא. מיהו לדינא גי' דהכא עיקר בין הא דקאמר הכא תיפתר במשתחוה לבית עצמו ולא כדגריס בשבת ע"ש ובין הא דקאמר דמ"ד אין מועלין בו אסרו כלומר אפי' למ"ד בהקדש אין מועלין בו דאין מעילה במחובר לקרקע וכמחובר חשיבא מ"מ מודה הוא לענין איסור ע"ז דתלוש ולבסוף חיברו כתלוש הוי ועוד דגם גבי הקדש אין מועלין בו אמרינן ומ"מ אסור בהנאה מדרבנן הוא לכתחילה וכן נראה מהש"ס דמעילה ספ"ה וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ' ה' דמעילה הל' ה' וע"ש:

תיפתר למשתחוה לכל אבן ואבן וכו'. האי שינויא דחיקא היא ולא קיימא לפי המסקנא אפי' לר"ל דס"ל ע"ז שנשברה מותרת לא צריכין להא אלא דטעמא הואיל ובמקומן הן כעתיד להחזירן דמיא כדפרישית בפנים לפי הגי' דשבת היא עיקרית וכאן חסרה היא וכבר זכרתי מזה במתני' והא דמשני הכא להא דמחלק בין בית לאילן תיפתר במשתחוה לזמורה וכו' לכאורה לפי סוגיא דהתם לא צריכין להאי אוקמתא דשאני אשרה שנטעה מתחילה לשם ע"ז דהוי כבית הבנוי לשם ע"ז אבל במשתחוה לאילן המחובר הוי נטעו ולבסוף עיבדו ובהא פליגי רבנן אר' יוסי הגלילי לעיל בהלכה ה' ועיין במ"ש הר"ן דמדברי רש"י ז"ל נראה דאילן נמי כל שנטיעה ייחור כתלוש דמי: