מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 10

הלכה כר"ש בן אלעזר. מכאן הביאו התוס' ראיה בסוף פרקין דף כ"א ע"ב ד"ה אריס אריסותיה קא עביד לדחות ראיות ר"ת דמחלק בין שבת לאבל בדין זה וכן הביא הרא"ש ז"ל שם וכדברי ר' אילא דמסיק הכא בהדיא דלא התיר בעיר אחרת והיינו חוץ לתחום אלא בקבלנות ובתוך התחום אסור אפי' בקבולת במחובר לקרקע ואפי' בביתו של נכרי והיינו לצורך מחובר כגון מסתת אבנים וכיוצא בו. ובתלוש מן הקרקע לכ"ע מותר בקבולת בביתו של נכרי כדאמר הכא בד"א בתלוש וכו' וזה קאי על בד"א קמייתא דבקבולת דוקא כמו שהבאתי בפנים דהכי היא בתוספתא ובפ"ק דשבת. וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בזה בפ"ו מהל' שבת בהל' י"ב וי"ג וכן השוכר את הנכרי לימים הרבה וכו' כגון שיכתוב לו או שיארוג לו וכו' בד"א בצנעה וכו'. והיינו בביתו של נכרי ובמקום שלא יהא ניכר שהמלאכה היא של ישראל. ומיהו בדין מחובר לקרקע ובקבולת משמע מדבריו ז"ל דלא פסק כהך דהכא שהרי בהל' י"ד כתב לפיכך וכו' לבנות לו חצירו וכו' לא כתב אלא החילוק שבין אותה העיר או בתוך התחום דאסור וחוץ לתחום הוא מותר והטעם בתוך התחום אסור מפני הרואים וכו' והיינו טעמא דלעיל בדבריו ומשום דבמחובר לקרקע ובתוך התחום הוי פרהסיא וא"כ משמע דלצורך מחובר בביתו של נכרי מותר לדעתו ז"ל בקבולת. ונראה דהוא ז"ל סמך עצמו בזה על ת"ק דר' אילא דהכא דמפרש מהו בין כך ובין כך מותר בין בתלוש בין במחובר בין בשכיר בין בקיבולת וא"כ חוץ לתחום מותר אפי' במחובר בקיבולת דליכא מפני הרואין וה"ה בצנעא בביתו של נכרי בלצורך מחובר ומשום דלת"ק מפרשינן הכי להאי בין כך וכו' דבעיר אחרת לא אמרו האי בד"א כלל אלא דלעולם מותר הוא מכיון דבצנעא הוא אין איסור כלל אפי' במחובר ומעתה כל שהוא בצנעא אין כאן איסור וכך לי בביתו של נכרי באותה העיר בלצורך מחובר כמו בעיר אחרת במחובר ועוד די"ל דהא דמשמע מהאי בד"א בתלוש וכו' דבביתו של נכרי נמי אסור במחובר כדכתב הרא"ש ז"ל היינו היכא דאיכא צד פרהסיא כגון שיודעין שהמלאכה של ישראל היא ובשכיר וחוץ לתחום לא רצה הרמב"ם להתיר משום ההיא דשמואל בש"ס דילן במ"ק דף י"ב ע"ב מקבלי קבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר. אלמא דלא התיר בצנעא אלא בקבולת דוקא וכשהוא בצנעא מותר אפי' בלצורך מחובר כת"ק דר' אילא כך נראה לדעתו ז"ל. ובסי' רמ"ד בא"ח יש מחלוקת האחרונים בדיעבד בלצורך מחובר בצנעא ויש לסמוך עכ"פ בדיעבד מכל הלין דנתבאר. וכת"ק דר' אילא. ובדברי התוס' והרא"ש לא נמצא מועתק כ"א דברי ר' אילא: