מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 11

מה מפקה מביניהון למכור לו דברים שאינן מתקיימין. לפי לשון האחד שפירשתי בפנים אתיא האי מ"ד דס"ל מותר אליבא דהלכתא כדאמרינן בברייתא דתניא כוותיה דר"ל התם בדף ו' ע"ב לא אסרו אלא בדבר המתקיים וכן דעת הפוסקים ז"ל. ובענין ליקח ממנו דבר המתקיים לדעת רש"י ז"ל מותר משום דהמוכר עצב. ולפי שי' הגאונים ז"ל בלוקח מהן אין חילוק והכל אסור בין מתקיים ובין אינו מתקיים שהמעות בידו ושמח ביום אידו וכן דעת הרמב"ם ז"ל בריש פרק ט' מעכו"ם ועיין לקמן הל' ד' ד"ה ביריד שנו:

אנא חשביתה ולא הוה בשובתא. התוס' בפ"ק דר"ה דף י"ט ע"ב ד"ה מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר כתבו להביא ראיה גם מהאי קרא וביום עשרים וארבעה וגו' דמשמע דבימי עזרא היה מעובר מדלא באו ביום כ"ג ואין לומר דשבקוהו לתעניתייהו משום מחרת י"ט דמאז לא היו נוהגין בו וכו' וקשיא לדבריהם מהא דהכא דבהדיא מסיק דהאי קרא מסייעא לטעמא דבריה דמועדא וכן יש סמך לאסרו חג מן הכתוב כדדריש בפ' לולב וערבה דף מ"ה ע"ב כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה וכו' ומה שמקשין בזה על התוס' דנראה ממה דאמרו ריש פ"ב דביצה מאי לאין נכון לו למי שלא הניח לו עירוב תבשילין וא"כ היה יו"ט סמוך לשבת וכ"ג בתשרי שבת היה. ובהיותי בק"ק פ"פ דמיין שמעתי קושיא זו מפי הגאון המפורסם בדורו בעל המחבר פני יהושע ז"ל בשם גדול אחד ואמר לי שתירץ דהתם בפ"ב דביצה לא קאי האי מאי אין נכון לו וכו' אלא על מה שאמר ר"א לתלמידיו בלשון זה ולא לפרש הכתוב וכן כתב בחבורו שם. ובהדיא קאמר הכא דחשבו לפי חשבון הקביעות ולא היה יום כ"ג בשבת ומזה לא הוה קשה כלל לדברי התוס' אלא דקושיא דלעיל קשיא. ומיהו מאי דמשמע מהסוגיא דהכא דאין מעברין לאלול לצורך כדר' חוניא בענין זה לא משמע הכי מסוגיא דהתם בר"ה ומהא דלקמן שם: