מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 5

היה עושה עמו חצי היום באיסור וחצי היום בהיתר וכו' נישמעינה וכו'. ברייתא זו לא מצאתיה ככתבה ובתוספתא פ"ז דב"מ גריס השוכר את הפועל להביא שליחות ממקום למקום והלך ולא הביא נותן לו שכרו משלם השוכר את הפועל להביא ענבים ותפוחים ודרמסקנית לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא לא יאמר לו טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן שכרו משלם וסיפא דברייתא הובאה בבבלי בהגוזל דף קי"ז ע"ב ופסקה הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' שכירות בהלכה ח' ולפי גי' הברייתא דהכא אין לדמות הסיפא לדין דרישא דהתוספתא דקתני נותן לו שכרו משלם והכא דמי רגליו נותן לו קתני דמשמע אם לא הביא עכ"פ שכר טרחתו נותן לו אבל לא השכר משלם וזהו כדעת הראב"ד ז"ל בהשגו' שם דמדמי לה לההיא דהחמרין פ' השוכר את האומנין אינו דומה הבא טעון לבא ריקן ודעת הרמב"ם ז"ל לפסוק כלישנא וכמשמעות התוספתא הואיל דהסיפא הובאה נמי בבבלי פ' הגוזל וקתני שכרו משלם מיהו דעת הש"ס הזה בענין פשיטות הבעיא דהכא מהאי ברייתא צריך ביאור דלכאורה קשיא אמאי לא פשיט ליה מהתוספתא דמכילתין דמבואר בהדיא האי דינא דגרסי' התם בפ"ח השוכר את הפועל לעשות חצי היום באיסור וחצי היום בהיתר ונתן כולן בכרך אחד כולן אסורות אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ראשונות אסורות ושניות מותרות ואין לומר דהבעיא קאי הכא מטעמא דיש לומר דהאיסור הוא הגורם לשכר ההיתר דאי לאו דנתרצה לו במלאכת איסור לא היה שוכרו כלל כדפרישית בפנים וכסברת הרמב"ן ז"ל שהזכרתי בדיבור דלעיל והכי מסתברא דאין דרך לשכור פועל אלא לכל היום דהא ליתא חדא דהא בתוספתא נמי יש לומר כן ואפ"ה אלו בפני עצמן וכו' שניות מותרות ומנא לן לומר דבתוספתא לאו בגורם מלאכת איסור לשכר ההיתר מיירי. ועוד דהא בהדיא משמע דמספקא לי' להש"ס דאף אם נותן לו בכרך אחד איכא למימר דשכר מלאכת ההיתר מותר כדבעי לדמויי לההיא דחולין ומעשר שני ולהדיא קתני בתוספתא דבכרך אחד כולן אסורות. ויש לפרש להתוספתא דה"ק אם בכרך אחד נתן לו ומשום דמסתמא מתחילתו השכיר אותו על מנת כן והלכך נותן לו בכרך אחד והוי לי' גורם והלכך הכל אסור אלו בפני עצמן וכו' משום דהשכיר אותו להיתר בפני עצמן ולהאיסור בפני עצמו והיינו ממש דינא דמתני' וכאוקמתא דרבא וכטעמיה שנתבאר לעיל ולפ"ז נוכל לומר דהבעיא דהכא בהשכיר אותו סתם ועשה עמו בחצי היום באיסור וחציו בהיתר דבזה אפשר דאף אם נותן לו בכרך א' שכר מלאכת ההיתר מותר דכיון דלא אמר לו בתחילה ע"מ לעשות גם במלאכת האיסור לא הוי ליה גורם האיסור והלכך לא פשיטא לי' מהתוספתא ולכאורה לישנא דרבא דהתם נמי דייקא הכי דהא דאמר לו העבר וכו' אלא דזה יש לדחות דא"כ הוה ליה לאשמעינן רבות' טפי דאם א"ל לעשות מלאכה עמו סתם וכו' ואיכא למימר אדרבא לאידך גיסא דכשא"ל העבר לי ק' חביות בק' פרוטות היינו סתם ואפ"ה אסור הכל כשנמצא אחת של איסור ביניהן ומפשיטות דהכא נמי אין ללמוד אלא שכר טרחתו ומיהו לא זכרו הפוסקים מזה ומשום הא דאמרן דמשמע מדברי רבא דאפי' בסתם הוי לי' כגורם מלאכת האיסור לשכרו והכל אסור ודין דחולין ומ"ש דנקט הכא מבואר הוא דהוי כמעות חולין ומ"ש הנבללין זה בזה דלפי חשבון הוא כדתנן בפ"ב דמ"ש וכדאמר התם בהאי תלמודא דתקנתן בתנאי א"ר זעירא וצריך להתנות ולומר אם אלו שלמטן שני יהיו אלה שבידי תפושין עליהן וכ"פ הרמב"ם ז"ל ברפ"ז דמעשר שני: