מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 7

אסי אמר דמי יין נסך ביד נכרי אסור וכו'. הכא גריס להא בשתי ברייתות ואתיא כתנאי והתם בדף ס"ד ע"א גריס להו בחדא ברייתא אבל אם אמר לו המתן וכו' אסור מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רב ששת סיפא משום דהוה ליה כרוצה בקיומא וכן בתוספתא בפ"ח חדא ברייתא היא. ומכאן ראיה למה שפירשתי בפ"ק לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל לשיטתם בדין המתני' עיר שיש בה ע"ז וכו' וכפי פירושם להתוספתא ותלמודא דהכא דסבירא להו דמי ע"ז ביד נכרי אסור דהא אסי ור' יוחנן דהכא בחדא שיטתא קיימי והאי תלמודא לשיטתא דהכא אזיל אבל הם ז"ל פסקו כמסקנת ש"ס דילן כרב נחמן בדף ס"ד ע"א דדמי ע"ז ביד נכרי מותרין וכהאי ברייתא בתוספתא דאתיא כמ"ד מותר ומטעמא דכשמכרה ביטלה ומה שכתבו התוס' שם ד"ה מסתברא וכו' זהו לשיטת ר"ת והלכך לא פירשו כהתוספתא שהבאתי שם וכהאי תלמודא למתני' דהתם דביריד מיירי ועיין שם בהל' ד' ד"ה ביריד שנו שבארתי לכל ג' השיטות בדבר זה. ומהכא קשיא לשיטת ר"ת שהבאתי שם דס"ל דחליפי ע"ז דאסורין היינו דוקא בהחליפה ישראל אבל לא בהחליף הנכרי והכא קאמר בהדיא שמא החליף וא"כ דמי ע"ז למ"ד אסורין מטעם חליפין הן וכן דעת הרמב"ם ז"ל בריש פ"ח מהל' עכו"ם שכתב עשאה חליפין לע"ז אסורה ובנכרי מיירי כדמוכח מריש דבריו. והא דסיים בד"א בבהמת עצמו וכו' וחילוק זה דוקא בישראל הוא כדפסק בהל' שחיטה ע"כ לפרש דבריו בד"א דלעולם אסור כבהמת עצמו אבל בבהמת חבירו לאו בכל מקום אמרו דאסורה דיש לך שאינו אדם אוסר דבר שאינו שלו והיינו בישראל ובזה סמך עצמו על מה שביאר בהל' שחיטה כמבואר מזה לעיל בפרק ב' הלכה ג' ד"ה ותשמע מינה וכו' ע"ש. ובענין חליפי חליפין עי' בדיבור לקמן: