שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי פסחים · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 2

ואם לומר שמתחיל בי"ד והכתיב עד יום האחד ועשרים לחדש. וקשה דלמא עד ולא עד בכלל ומליל י"ד מתחילין לאכול מצות עד יום כ"א שהן שבעת ימים ובמכילתא פ' בא תניא שבעת ימים עם יו"ט ראשון אתה אומר כן או אינו אלא חוץ ליו"ט ראשון ת"ל עד יום האחד ועשרים אי עד יום האחד ועשרים אוציא סמוך לעשרים ת"ל שבעת ימים ע"כ הרי מפורש דאיכא למימר עד יום וכו' עד ולא עד בכלל ומאי דדייק המכילתא מז' ימים לאו דיוקא הוא כדכתיבנא דעם יום י"ד הוא שבעה וי"ל דא"כ עד יום האחד ועשרים ל"ל ממילא הוה אמרי' הכי אלא ודאי לגלות עד ועד בכלל ובהכי ניחא מאי דמקשי תוס' בברכות דף ח' ע"ב בד"ה כאלו התענה תשיעי ועשירי והקשה רשב"א ומאי קושיא והא כתיב בראשון בי"ד יום לחדש בערב תאכלו מצות ואותו ערב ר"ל ערב של ט"ו ה"נ נימא מאי ערב ערב של עשירי וע"ש תירוצם. אבל לפי סוגיא זו לק"מ דהאי בערב נמי קאי אי"ד שמתחילין לבער ולבדוק בערב של ארבעה עשר אך קשה לי ומאי סלקא אדעתיה דש"ס שבערב תאכלו מצות קאי אערב של י"ד הא כתיב בפרשת אמור ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו הרי מפורש דמתחילין לאכול מצות ביום ט"ו ולא ביום י"ד וי"ל דסד"א שבעת ימים חוץ ליו"ט הראשון אבל השתא דכתיב עד יום הכ"א ללמד שבעת ימים ולא יותר דאל"כ עד יום ל"ל א"נ מדסמיך ליה שבעת ימים בקרא דבתריה ואין להאריך: