רש"ש על בבא בתרא · דף 64a

תד"ה ואס"ד. פי' בקונטרס כו' וגם הבנין שלמטה ממנה קנה כו'. כצ"ל:

במשנה וצריך ליקח לו דרך דר"ע. לעד"נ דדוקא דרך דהוא רוחב ד' אמות (לקמן צ"ט ב' במשנה) הוא דל"ל אבל שביל דהוא כי היכא דשקיל כרעא ומנח כרעא (שם ק') אית ליה דאין סברא כלל דיהיה כ"כ עינו יפה שלא ישייר לו מקום להגיע לשם עד שיצטרך לחזור ולקנות ממנו ועי' לעיל (ז') תד"ה א"ל. וכ"מ לי מדברי התוס' לקמן (פ"ב ב') ד"ה מדברי דאל"כ מי יחלוק ע"ז דיותר מצטרך לו דרך ממלא אורה וסלו. והגמרא שפיר קרי ליה פריחת אויר לקמן ע"ד העברה כמו עומדין צפופין (אבות פ"ה מ"ה):

גמרא יתיב רבינא וקק"ל היינו בור היינו דות. עד כאן לא שנה התוקע לתוך הבור או לתוך הדות (ר"ה פ"ג מ"ז). ואולי היה מפרש דבור עגול וקטין (ב"ק נ' ב') ודות הוא רחב יותר או מרובע ויש חילוק ביניהם לענין קול הברתם אבל לענין מכירה מהיכא תיתי לחלק:

ר"ש ד"ה בזמן שא"ל. ולרבנן כו' ולרווחא כו' ולא עיכבת דרך כו'. כיון דע"כ צ"ל דלרווחא כו' יותר נראה לומר דגם על הבור והדות גופייהו נתכוון לרווחא כמו שאמר בפירוש: