גמרא ואמר אמימר תלוה וקדיש ק"ק. עפרשב"ם. ולישנא דקדיש משמע דקאי אאיש וכ"פ הסמ"ג ע' בב"י אה"ע סי' מ"ב. וכ"נ דפי' הרמב"ם שכ' רפ"ד מה"א האיש שאנסוהו עד שקידש בע"כ הז"מ. ומר בר"א לא פליג בזה אלא שחדש דבאשה ר"ל שנאנסה לקבל קדושין ודאי קדושין לא הוו ומטעם שחילק הה"מ שם. ופי' זה כעין הכרע בין פי' הסמ"ג לפי' הרשב"ם וש"פ:
קריאה במקור
רש"ש על בבא בתרא · דף 48b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ר"ש ד"ה ר"ה לטעמיה. מהכא כו' ודלא כרבא כו' שאחר פסק שלו כו'. לכאורה י"ל דר"ה לא פליג עליה דרבא בשדה סתם דלא מהני מודעה. ועובדא דהכא הוה בשדה זו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c614be433e0586cb4c24774265cac66f0935116e24e1935ac9633d37fb5be482