ר"ש ד"ה תיובתא דכולהו. והכא קא פסיל כולהו עדיות מדהדר כו'. לכאורה יל"פ דדייק מדכייל ליה בהדי הנך וקרי להו פסולין משמע דאפי' יוכל לכוון עדותו יש בו פיסול וכמו שדחה לעיל ד"ה ונתחרש פי' הא"נ מטעם זה. אבל ק"ל מאי פריך דילמא הא מני ר' יהודה דפוטר סומא מכל המצות והדינין בב"ק (פ"ז). דלכאורה נראה דמפני זה פריך בערכין שם לר' יהודה מהך ברייתא משום דלא אתיא אלא כוותיה:
קריאה במקור
רש"ש על בבא בתרא · דף 128b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ר"ש ד"ה נאמן. דאלת"ה ה"ל לר"י למימר הכי כל בכור כו'. כצ"ל:
ר"ש ד"ה האומר תטול אשתי. א"נ לבר מכתובתה כו'. וקמ"ל דתיטול הוא לשון מתנה ולא לשון ירושה עי' נ"י:
תד"ה אבל. אירתותי מירתת כו' טעמא משום דמירתת כו'. כצ"ל:
בא"ד והגידו לו דעתן תו ליכא כו'. כצ"ל בלא ו':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c614be433e0586cb4c24774265cac66f0935116e24e1935ac9633d37fb5be482