פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 4

ר' יודה בעי. על הא דאמרי' לעיל דאימעוט משתיה ולא מקינוי:

כמה. דאמרינן בקינוי אשתו ואפילו מקצת אשתו כן נימא נמי תחת אישך דכתיב בהשקא' ואפי' מקצת אישך ולא משני מידי:

היך עבודה. מילתא באפי נפשה היא ולאו אדר' יודה קאי אלא דמפרש ה"ד דין ארוסה ושומרת יבם דאמרי' לא שותות היינו דוקא בעוד' ארוסה ושומרת יבם אבל אם קינא לה בעודה ארוסה וכנסה ונסתרה אח"כ משקה אותה על קינויו שקינה לה בעודה ארוסה וכן בשומרת יבם וכן אמרי' בבבלי דף כ"ה אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה. וידע בה. שבא עליה אח"כ מלשון ואיש לא ידעה:

תצא בכתובתה. הואיל והוא גרם לה שלא תשתה לא הפסידה כתובתה כדאמרי' לקמן ושבעלה בא עליה בדרך נוטלת כתובה ולא שותה וקמ"ל דגם בארוסה הדין כן דלא תימא הואיל וקדמה הקינוי לנישואין הפסידה כתובה:

ואם לאו כו'. כדין כל הסוטות:

משקה אותה. היבם על קינויו של אחיו שהרי כנסה:

ונפלה לפני אחיו השני. שלא נפלה לו אלא מחמת אחיו הראשון. דעדיין זיקת אחיו הראשון עליה ואיהו לא קינא לה:

וכנסה. דהויא לה כאשתו ואם מת ונפלה לפני יבם אחר וכנסה כו' משקה השני על קינוי של הראשון: