בתוס' ד"ה כתנאי עמוני כו' לר' יהודה תקשי ליה מצרי ולא מצרית כו' עכ"ל מיהו ר"ש דפליג עליה דר"י ודריש ליה מעל דבר אשר לא קדמו כו' לאו מכח הך קושיא דמצרי ולא מצרית דהא לר"ש שרו הנקבות מיד ושפיר איכא למימר נמי מצרי ואדומי ולא מצרית ואדומית אלא דלא דייק ליה עמוני ומואבי מצרי ואדומי למעט הנקבות דכל התורה בלשון זכר נאמר:
קריאה במקור
יבמות מהדורא בתרא · דף 77a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ד"ה מכ"ג באלמנה כו' אבל הכא גר עמוני כו' קשה אמאי לא נידון לר"י מחלל ומצרי ראשון כו' והתם בשאר בנות עובדי כוכבים פרכינן דליכא למילף ממצרי ראשון משום דאינו ראוי לבא בקהל אבל הכא בגר עמוני ממצרי ראשון לחודיה איכא למילף ויש ליישב דאיכא למפרך מה למצרי ראשון שכן הנקבות אסורות כזכרים משא"כ בגר עמוני דהכי פרכינן לקמן ולכך איצטריך למימר חלל יוכיח וק"ל:
בא"ד ואין להקשות דנילף שיפסול גר בביאתו כו' דגר חשוב ברוב קהל לרבנן כו' עכ"ל ק"ק דע"כ האי תירוצא אינו מספיק לר' יוסי דס"ל בהדיא פרק אלמנה דמצרי שני אינו פוסל בביאה ולא נילף ליה מחלל ומצרי ראשון אינו אע"ג דמצרי שני אינו ברוב קהל וע"כ אית לן למימר כתירוצם הב' שכתבו דמה להנך שכן זרעם פסול כו' ולישנא דר"י פ' אלמנה בהדיא הכי הוא כל שזרעו פסול פוסל כו' ודו"ק:
בא"ד אבל ק' דמחזיר גרושתו נילף שיפסול בביאתו מחלל ומצרי ראשון כו' עכ"ל וליכא למפרך מה להנך שכן זרעם פסול תאמר במחזיר גרושתו דזרע כשר דזרע שיפסול נילף נמי בהאי דינא דחלל ומצרי ראשון והיא תועבה איכא לאוקמא אהיא תועבה ואין צרתה תועבה כדאמרינן פרק החולץ ורש"י פירש שם דלענין פסול בביאה במחזיר גרושתו ליכא למילף והתוס' דחו פירושו סוף פ"ק דלענין שתיפסל בביאתו מתרומה ודאי דאיכא למילף מהאי דינא גם מק"ו דאלמנה לכהן גדול אי לאו האי סברא שכתבו דאין חללה כו' ודו"ק:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0afa25a1073c2d023ff778ed6c3ad7498a245dd02fcfb47ac9023b33a39804c3