קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ. תָּנוּ רַבָּנָן: קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ, חַיָּב בְּלוּלָב. לְהִתְעַטֵּף, חַיָּב בְּצִיצִית. לִשְׁמֹר תְּפִלִּין, אָבִיו לוֹקֵחַ לוֹ תְּפִלִּין. יוֹדֵעַ לְדַבֵּר, אָבִיו מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה וּקְרִיאַת שְׁמַע. קשה הוה ליה למנקט האי ברישא דזה קדים לכולהו בזמן! ועוד יש להקשות למה נקיט לוּלָב קודם צִיצִית?
ונראה לי בס"ד דנקיט בדרך לא זו אף זו והיינו דמצות נַעְנוּעַ היא ברגע אחד ואין שם צורך שימור אבל עטיפת צִיצִית היא בכל יום וגם צריך בה שימור קצת שיהיה נזהר שלא ינהוג בטלית מנהג בזיון וגם שלא יהיו ציציותיו נגררין בקרקע, ולהכי נקיט לולב ברישא לומר לא מבעיא שהיא ברגע אחד ואין בה צורך שימור כלל אלא אפילו טלית שהוא בכל יום ובעי שימור קצת אפילו הכי חייב בו הקטן אם הוא יודע להתעטף בו. ולא מבעיא צִיצִית דאין איסור וחיוב כל כך בשמירתו אלא אפילו תְּפִלִּין דבעי שימור טפי ואיכא איסורא רבא בהפחה דשכיחה טובא ואיכא למיחש בקטן דילמא פשע בהכי עם כל זה אם יודע בו שיוכל לשמור תפיליו חייב ליקח לו תפילין. ולא מבעיא כל הני שהם נמצאים בקטן בזמן שהוא בן שמנה או שבע שאז יש לו דעת לידע לשם מי עושין המצות ולמי מברכין דמסתמא כשיגיע לשיעור חיוב מצות אלו הוא מגיע לדעת זו אלא אפילו בזמן שהוא קטן הרבה שהוא בזמן שהתחיל ללמוד הדיבור דודאי אותו זמן אין בו דעת להכיר ולהבין שמו של הקב״ה ומה הוא משמעות שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ופסוק (דברים לג, ד) 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב' עם כל זה חייב אביו ללמדו פסוקים אלו אף על פי שהם בפיו כמו זמר כדי לחנכו.
ונראה לי בס"ד דנקיט בדרך לא זו אף זו והיינו דמצות נַעְנוּעַ היא ברגע אחד ואין שם צורך שימור אבל עטיפת צִיצִית היא בכל יום וגם צריך בה שימור קצת שיהיה נזהר שלא ינהוג בטלית מנהג בזיון וגם שלא יהיו ציציותיו נגררין בקרקע, ולהכי נקיט לולב ברישא לומר לא מבעיא שהיא ברגע אחד ואין בה צורך שימור כלל אלא אפילו טלית שהוא בכל יום ובעי שימור קצת אפילו הכי חייב בו הקטן אם הוא יודע להתעטף בו. ולא מבעיא צִיצִית דאין איסור וחיוב כל כך בשמירתו אלא אפילו תְּפִלִּין דבעי שימור טפי ואיכא איסורא רבא בהפחה דשכיחה טובא ואיכא למיחש בקטן דילמא פשע בהכי עם כל זה אם יודע בו שיוכל לשמור תפיליו חייב ליקח לו תפילין. ולא מבעיא כל הני שהם נמצאים בקטן בזמן שהוא בן שמנה או שבע שאז יש לו דעת לידע לשם מי עושין המצות ולמי מברכין דמסתמא כשיגיע לשיעור חיוב מצות אלו הוא מגיע לדעת זו אלא אפילו בזמן שהוא קטן הרבה שהוא בזמן שהתחיל ללמוד הדיבור דודאי אותו זמן אין בו דעת להכיר ולהבין שמו של הקב״ה ומה הוא משמעות שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ופסוק (דברים לג, ד) 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב' עם כל זה חייב אביו ללמדו פסוקים אלו אף על פי שהם בפיו כמו זמר כדי לחנכו.