איבעיא להו עושה בגפן זה וכו' הרמב"ם פסק בהך איבעי' אם עבר ואכל אין מוציאין מידו ולעיל באיבעי' דהבהב באור פסק דמוציאין מידו י"ל כיון דלא איפשטא אין להבהב לכתחלה ויאמר נא הבעה"ב חשבתי כמה שיעלה אכילתך בלא הבהוב דמסתמא לא תהבהב שהרי הוא ספק איסורא. ועל סמך זה שכרתיך והוספתי לך שכירות ואילו ידעתי שתהבהב לא הייתי משלם לך כ"כ. נמצא צריך הפועל לשלם לבעה"ב לפי הכל. משא"כ בעושה בגפן זה ואוכל בגפן אחר לא מ"ל הייתי סבור שלא תאכל בגפן אחר משו"ה הוספתי לך שכירות הלא הי' יכול להרעיב עצמו עד שיגיע שם ויאכל כל מאכלו מהטובים ומה לו לבעה"ב להוסיף שכירות בשביל כך. א"כ אין להפועל לשלם מספיקא. ואמנם הטור מפרש אבל מונע עצמו עד שיגיע ליפות היינו באותו גפן עצמו ולא מגפן לתאנה עיין סמ"ע. וא"כ אי גפן כתאנה דמי' נמי לא ימנע עצמו א"כ ליתא להנ"ל. ומשו"ה פסק הטור באמת גם כהך איבעי' שהפועל צריך לשלם עיין כי הקצרתי:
קריאה במקור
חידושי חתם סופר על בבא מציעא · דף 91b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Chidushei Chatam Sofer, 1864-1908
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002036613/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 96cc4a274f3a2214ab00a8409bdeec247877553bebe49e16af94d25ba90395cb