מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 5 · הלכה 5 · Segment 8

אלא שמחנכן ברבית. כדאמר התם דף ע"ה ע"א ולאו מילתא היא משום דאת למיסרך וכ"פ הרמב"ם בפ"ד אסור להלוות בניו וב"ב ברבית. והא דאמר בפ' שואל מפיס עם בניו וב"ב וקאמר התם דאפי' מנה גדולה כנגד קטנה מותר ומייתי לה מדרב יהודה אמר רב וכו' והכא אידחי ליה י"ל התם משום קוביא בעלמא הוא דאסור עם אחר ועם בניו וב"ב מותר:

אמר רב כגון אנא וכו'. וכהאי דאמר רב יהודה אמר שמואל שם ת"ח מותרין ללות זה מזה ברבית וכ"פ הרמב"ם שם והיינו שאינם קוצבים בשעת הלואה אלא שאם נותן לו אח"כ בודאי לשם מתנה הוא נותן לו לפי שהן יודעין וכתוב בשי' בשם תשובת הר"י מיגש ז"ל הלכה ואין לסמוך עליה אלא היחידים הכשירים שבהם לא זולתן וכ"כ בה"ת שער מ"ו ח"ד סי' ב' וכ"כ בהג"א. וכן משמע מהכא דמפני שג"כ קרובים היו ולפיכך אמר כגון אנא לרבה בר בר חנה והוא לי אבל זולתן לא יעשו כן:

לא יהא אדם לוה בשקל ומלוה בסלע וכן הוא בתוספחא פ"ה ויש לפרש דקמ"ל דוקא בכה"ג הוא דאסור אבל אם לוה לו שקל על מנת שיחזיר וילוה לו זה ג"כ שקל מותר וכדעת בח"ד שכתב שם בה"ת סי' נ' על מתני' אומר אדם לחבירו נכוש עמי וכו' מכאן יש להוכיח דה"נ שרי ליה למימר לחבריה הלויני מנה חדש זה ואני אלוה לך מנה חדש אחר אבל לא יאמר לו הלויני מנה חדש ואני אלוה לך ב' חדשים או הלויני מנה חדש ואני אלוה לך מאתים חדש דה"ל כגדיד וכרביעה ואסיר. ומביאו ב"י סי' ק"ס גם מביא שם דעת האוסרין וכן הרב בהגהה. ומיהו מ"ש בשם המרדכי מיהו מצאתי דנראה לר' דאסור ור"ק היא. נראה דאין דעת הרא"ש ז"ל כן דהוא ג"כ מדעת האוסרין כדכתב בתשו' כלל ק"ח סי' ט"ז ולמד זה מדאסרי רבית דברים ואם אפילו דיבור אסור כ"ש אם נודר להלוות לו מעות שאסור עכ"ל ור"ק לא שמענו כאן: