אם מזו אין אנו מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום. לכאורה היה נראה לפרש כפי' הא' שפירשתי דר' יוחנן ס"ל דרבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין וכן דעתיה דר"י בבבלי דף ס"א ע"ב אלא דאם כן לא שייכא הא דלקמיה מודי ר' יוחנן וכו' ומאי רבותא הא איהו מיקל טפי ואפי' ברבית אם כבר נתן לו אינו מחויב להחזיר לו. ולכך נראה דפי' הב' הוא העיקר. ואל תתמה שהוא נגד דבריו דקאמר התם בשכבר נודע בהרבה מקומות שדרך ש"ס הזה בחליפין לפי דעות והסברות בתנאי ואמוראי מהכא להתם ותלמודא דהתם מהדורא בתרא דידהו. ועיין לקמן ד"ה הקיש נשך לתרבית שיתבאר בענין המסקנא דמסיק התם כר' אלעזר דרבית קצוצה יוצאה בדיינין והנ"מ דאיכא בין הני דרשות:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מודי ר' יוחנן שאין שטר זוקק לחבירו. עייו בסוף דיבור דלקמן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9e1c686e773ecaff29bb3dbbcf36bbe0e9c677055dd326f39f64f083acac89e5