מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 2 · הלכה 2 · Segment 3

דו בעא מיפתרוניה כהדא דרשב"א במתני'. כדפרישית בפנים דר' יוחנן לטעמיה אזיל דקאמר לעיל ותני לה ואלו הן וכו' דמשמע דוקא כגון אלו מיקרו שלא שבעתן עין דאין רגילות להיות מכיר בהן אבל מטוה זה דמיא לדינא דמתני' דלקמן גיזי צמר בלקוחות מבית האומן דניכרין הן וכן במטוה כי האי דכריך במקטורה א"נ דשאל לו אם בפלטיא מצא דטעמא אחרינא איכא דרבים מצוין שם והבעלים מתיאשין ממנו. ולפ"ז א"צ לפרשו דבשאין בו סימן מיירי אלא אפי' יש בו סימן ובפלטיא שרובו עכו"ם מיירי. ומילתיה דר' יוחנן תני לה הכי איתא בתוספתא ריש פ"ב ומייתי לה בבבלי דף כ"ד ע"א. ומסיים שם וכן היה רשב"א אומר כל אלו שאמרו הרי אלו שלו אימתי בזמן שמצאן א' א' אבל אם מצאן שנים שנים חייב להכריז וכן פסק הרמב"ם ז"ל בריש פ' ט"ז מאבידה ומה שתמה הכ"מ וכן בב"י סי' רס"ב מ"ש מב' מטבעות וכן מ"ט שינה הרמב"ם מלשון הברייתא דקאמר בדי מחטין והוא ז"ל כתב המוצא מחטין כבר רבו התירוצים בענין זה ולענ"ד גם הוא ז"ל מפרש כפי' רש"י דמעיקרא קאמר ואלו הן כלים חדשים וכו' כגון בדי מחטין ועליה קאי הא דמפרש הש"ס לקמן מאי בדי שוכו אלא דמתחלה סיים הברייתא והדר מפרש לה וא"כ ברישא דברייתא דקאמר בדי מחטין היינו מחט א' בבד א' וזה אינו חייב להכריז דאין כאן סימן והדר קאמר אימתי וכו' אבל מצאן שנים שנים כלומר לא בבדין אלא שנים שנים מחטין ביחד הוי סימן כך וכך זוגות מחטין ולפ"ז לא היה מן הצורך להרמב"ם להעתיק ברישא בבדין דאין נ"מ בזה ועיקר הדין דכשהן שנים שנים הוי סימן ולא דמי לשני מטבעות. ובעיקר הדין דכלים שלא שבעתן העין הרי"ף ז"ל הביא להא דרשב"א משמע דס"ל דהלכתא כוותיה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ד הלכה י"ב וכן פסק הרא"ש ז"ל כרשב"א וכדפי' רב יהודה אמר שמואל התם כלים חדשים וכו' נ"מ לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא ומסתימת דברי גדולי הפוסקים האלו משמע דאפילו במקום שאין ת"ח מצוין במקום שנמצא מלבד הטור שכתב במקום שת"ח מצוין כגון בבית המדרש והוא דעת הרמב"ן ז"ל מביאו הה"מ ולא ידעתי מ"ט כתב הרמ"א בהגהה סוף סימן רס"ב בפשיטות ודוקא אם מצאו במקום שת"ח מצוין בלתי רמז דעת החולקין: