מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 7

מיד עמיתך את צריך משיכה וכו'. וא"כ לר' יוחנן דקי"ל כוותיה דמד"ת מעות קונות איפכא דרשינן מיד עמיתך במעות ומיד העכו"ם במשיכה דוקא. וזהו בדעת ר"ח בתוס' פ"ק דקידושין ובפ"ק דבכורות דף י"ג ע"א ד"ה גופי קנוי וכו' וכן דעת הרא"ש ז"ל כאן. וכבר מבואר בדין המבכרת בטור י"ד סי' ש"כ דכתב דצריך לצאת ידי שני הדעות לכתחלה דעת רש"י דעכו"ם קונה בכסף ודעת ר"ת דבמשיכה וצריך לקבל המעות מיד העכו"ם ושימשוך לרשותו וכו'. והובא באחרונים חלוקי דיעות לענין דיעבד דאם מכר לו בקנין א' במשיכה או בכסף אם נפטרה מהבכורה או לא. ובהג"א בפירקין כתוב בשם א"ז דאפילו לכתחלה בדבר שאין לו למשוך מעות קונות בעכו"ם אפילו לר' יוחנן וכתב הלכך נראה בעיני ישראל שיש לו בהמה מבכרת מותר לו לקבל מעות מן העכו"ם ולמכור לו העובר אע"ג דלא משך העכו"ם ולהפקיעו מבכורה וחוזר וקונהו מן העכו"ם לאחר שיוליד הואיל ואין יכול למשוך העובר מעות קונות ומשיכת האם אינה מועלת לעובר אלא בכפותה וכו' עכ"ל. ועכ"פ נוכל ללמוד מהג"א לענין דיעבד כדעת המקילין בזה. שוב מצאתי בתשו' מיימוני השייכין לספר קנין סי' ה' שפסק בשם הר' יצחק מוינ"א כדעת הג"א בשם א"ז ע"ש. ודע דיש עוד נ"מ לדינא אי אמרינן משיכה קונה מן התורה כר"ל או מעות קונות מד"ת כר"י אפי' השתא דתקון רבנן דאין מעות קונות ובעי משיכה וזהו כפי שפרש"י ז"ל בדף מ"ח ע"א ונ"מ לענין איסורא כגון אם קידש בו את האשה לר' יוחנן הוו קידושין דמדאורייתא קנייה ודידיה הוא ולר"ל לא הוו קידושין. והריטב"א ז"ל הביאו בשיטה כתב על פי' רש"י ואינו מחוור דכיון דמדרבנן אינן קונות הפקר ב"ד הפקר ואף לר' יוחנן אינה מקודשת למ"ד דלית ליה למוכר רשות להנפוקינון עכ"ל. ודין זה אם יש לו רשות למוכר להוציאן להמעות כל זמן דלא קנו לא חזר בו הלוקח ולא א"ל המוכר לא הדרינהו או אם לא. אינו מבואר בש"ס להדיא כ"א מרוב דעת גדולי הפוסקים שמענו דהסכימו שיש לו רשות למוכר להוציאן כמ"ש הרי"ף ז"ל ובשם רב האי גאון ז"ל הביא דאפילו אמר ליה למרייהו תא שקול זוזך ולא אתי ואתניסו חייב דהיו כהלואה גביה וכו' והסכים עמו שם וכן כתב הטור בסוף סי' קצ"ח בשמו וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב ממכירה הל' ג' בחזרת המוכר ועכ"פ כל זמן שלא א"ל בא וטול מעותיך לעולם חייב הוא באחריות המעות כמו שמבואר מדבריו שם וא"כ יש לו רשות להשתמש בהן וכן הוא דעת התוס' בפ' המפקיד דף מ"ג ע"א ד"ה מאי אריא הוציא וכו' לתירוץ הב' שכתבו שם ועוד יש לומר דלר' יוחנן ולרב הונא דאית להו ד"ת מעות קונות לא הפקיעו כח שיש לו למוכר במעות שיכול להשתמש בהן כיון דקונות מן התורה והוי שואל עלייהו וכו' ע"ש והשתא לכולהו הני גאונים דסברי שיש לו רשות למוכר להשתמש בהן אם כן אם קידוש בהן אשה מקודשת מן התורה למאי דקי"ל כר' יוחנן: