מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 4 · הלכה 3 · Segment 4

עד שהוקיר משבע וכו' כשם שבטל מקח מאצל זה וכו'. בהא לכאורה פליגא על מימרי' דרב חסדא דהתם בפ' המוכר את הספינה דף פ"ג ע"ב דקאמר דכשהוקיר אח"כ הלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר משום דא"ל דאלו לא אניחן מעיקרא לא הוה מצית הדרת בך השתא דאוניאתן מצית הדרת בך. אבל באמת אינו כן. ומפני שרבו השיטות והפירושים בהא דרב חסדא וכמו שהאריך הרא"ש ז"ל שם. וגם ראיתי מבוכה באחרונים בענין פירושא דהאי דהכא ורצו ללמוד מכאן דיני דבעל המאור ז"ל שסובר דבתרי תרעי בנושא ונותן בדברים אפילו משום מחוסרי אמנה ליכא. וחולק על הרי"ף ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל שכתב וסתם בפ"ז ממכירה הלכה ה' דנושא ונותן בדברים בלבד וכו' ה"ז ממחוסרי אמנה. וכבר השיב עליו באריכות הרמב"ן ז"'ל בס' המלחמות. וכן במה שחילק בדין מתנה מרובה כבר נתבאר לעיל בהלכה ב' מזה דהכא ג"כ במתנה מועטת מיירי והושוו שני התלמודים בהא ואין זה ענין לכאן. ונבאר כאן מהדין שלפנינו דהטור בסוף סי' ר"ד הביא לדעת בעל המאור בענין תרי תרעי וכתב הב"ח שם דלפי' הנ"י בהספינה לההיא דהכא נראה מכאן כדעת בעל המאור ונראה יותר להשוות הבבלי עם הירושלמי והניח בצ"ע עכ"ל ובראותי זה היתה נפלאת בעיני דמה ענין מחוסרי אמנה לכאן. ולקמן אביא פי' הנ"י בזה. ומצאתי בחידושי הרמב"ן ז"ל בב"ב הפי' הנכון והאמיתי. ולא אביא אלא תוכן דבריו שהאריך שם ומתוך זה יתבאר דליכא מהכא סייעתא לבעל המאור והעיקר כפסק הרי"ף והרמב"ם וכדעת רוב הגאונים ז"ל. ומתחלה נבאר בענינא דרב חסדא דהתני דהעיקר כפי' הרי"ף ז"ל וכמו שחיזק הרמב"ן שם דבריו דבדיני' דרב חסדא לא קי"ל כוותיה דאיהו קאמר במכר שוה חמש בשש ולא הספיק וכו' ואנן קי"ל כרבא דהלכתא שתות קניה ומחזיר אונאה ובהא דין אונאה איכא. וכמו שפירשתי בפנים להר דהכא אליבא דרב אתייא דסוגיא דלעיל הכל לפי שיטתיה. ועוד יתבאר לקמן מזה. ומיהו בביטול מקח כגון דמכר לו שוה ארבע בחמש בהא פסק הרי"ף ז"ל כרב חסדא דמסתבר טעמיה וסבריה דמצי א"ל אי לאו דאוניתן וכו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב ממכירה הל י"ג המוכר לחבירו שוה ארבע בחמש וכו' והוקר ועמד בשבע לוקח יכול לחזור בו ולא המוכר וכו' דהיאך יהא החוטא נשכר. ובזה הילך ג"כ לשיטתו בענין החזרה בביטול המקח והחילוק בין המאנה להמתאנה שדעתו ז"ל כדעת הריב"ם שהביאו התוס' בהספינה שם ד"ה אי לאו דאוניאתן וכו' דפיר' דהמאנה אינו יכול לחזור בו היכא דאיכא ביטול מקח אלא היכא שהמתאנה תובע אונאתו דכיון שתובע להחזיר לו מה שהונה אותו יותר משתות הוי מקח טעות וגם המאנה יכול לחזור בו אבל אם המתאנה אינו תובע אונאתו ורוצה להחזיק המקח כמו שקנה אין סברא שיוכל המאנה לחזור בו דמצי אמר לי' אי לאו דאוניאתן וכו' וכן כתב הוא ז"ל שם לעיל הל' ד' היתה ההונייה יתירה על השתות וכו' והמתאנה יכול להחזיר וכו' אבל המאנה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה קבל ואע"פ שבעל המקח. וזה אפי' בשנתייקר אח"כ כמו שהוא בהל' י"ג בפירוש. א"כ ברירא לן מילתיה דרב חסדא דהתם בענין שהסכימו גדולי הפוסקים והמפרשים לענין היכא דאיכא ביטול מקח. ומעתה נבאר בענין סוגיא דהכא. דהנ"י פי' שם במתני' ד' מדות במוכרין אחר שהביא להא דר' יעקב בר אידי וכו' וז"ל ואקשינן תמן תנינן ד' מדות במוכרין וכו' לוקח חוזר בו ולא מוכר ואת אמרת הכן פי' דקס"ד דההיא דר' יוחנן בדאיכא כסף ומאי לא הספיק לישא וליתן שלא משך וקאמר שניהם חוזרין ואינם מקבלין מי שפרע ולהכי אקשי ליה ממתני' דקתני דהיכא דמשך דמתאנה חוזר בו ואינו מקבל מי שפרע אבל מאנה אינו חוזר בו בלא מי שפרע ופריק אתיא כמ"ד הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותי נמי שפרע כלומר דההיא דר' יוחנן שלא הספיק לישא המקח ולא ליתן המעות ואין כאן מי שפרע והא קמ"ל דיכולין לחזור בהן לגמרי ואפילו משום מחוסרי אמנה אין בו כיון שנשתנה השער עכ"ל הנ"י. ומכאן סמכו האחרונים לומר דנראה מכאן כדעת בעל המאור דבתרי תרעי לית ביה משום מחוסרי אמנה כמו שכתב הב"ח והובא לעיל וכן הביא הש"כ דבריו. ותמוה מאד הוא דאפילו לפי' הנ"י אין ראיה מכאן דהא הכא בדאית ביה אונאה ומקח טעות בתחלה מיירי וכבר פירשו כל המפרשים דאין אדם עשוי לעמוד דיבורו במקום אונאה וכמו שהביא גם הרמב"ן ז"ל בחידושיו שם לסברא זו למאן דפירש שם להא דרב חסדא בענין אחר ואם דבעיקר הפירש דחה אותו הוא ז"ל מ"מ הסברא זו קיימת דלא שייך מחוסר אמנה במקום דאיכא ביטול מקח או אונאה וכמו דמוכרח מדבריו ז"ל בפרקין ופירושו דלקמן באשר יתבאר ואם כן מה ענין זה לההיא עובדא דאייקר כיתנא בפ' הזהב דף מ"ט ע"א ולההיא עובדא דזל נדוניא בפ' איזהו נשך דף ע"ד ע"ב דעיקר הפילפול וחלוקי הפירושים על סוגיות אלו בנויות ולא מיירי התם כלל מאונאה כמבואר ועוד דגם לפי' הנ"י גופי' קשה דאי הכי דהא דר"י דהכא דמיירי שלא היתה שם לא משיכה ולא נתינת מעות ועיקרא דמילתא לא צריכא אלא לאשמעינן דהואיל והוקר ונשתנה השער אין בו משום מחוסרי אמנה א"כ מה ענין מי שפרע כאן והוי עיקר חסר מן הספר וה"ל למימר ואתייא כהך דאין בו משום הן צדק וכמוזכר לעיל בהלכה ב' וכמבואר מהך דשביעית שהבאתי בפנים. אמנם למדנו עיקר הדין מתורתו של הרמב"ן ז"ל ובפירושו לסוגיא דהכא. שכתב שם אחר שהאריך לפלפל בענין חילוק הפירושים בהסוגיא דהספינה דלעיל וז"ל והוי יודע שאין פירושים הללו חלוקין בדילן אלא כולם מודים שדין המאנה שלא לחזור בשום ענין אלא כמי שאין שם אונאה הוא ואין חילוק בין משך ללא משך והאי לענין מי שפרע והאי לענין קנין גמור והילך הירושלמי מי שנתלו בו לחלק ביניהם מכר שוה חמש בשש ולא הספק וכו' עד אין מוסרין אותו למי שפרע וכך פירושו דקסבר ר' יעקב שתות מקח שנינו ושוה חמש בשש בטל מקח הוא וכשם שזה חוזר זה חוזר והקשו עליו ממשנתינו שהוא בטול מקח ואע"פ כן מאנה אינו חוזר ופריק הא דאמר ר' יוחנן שניהם חוזרין בשלא משכו ומשום דס"ל הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע והוא הדין נמי להיכא שלא הוקרו ולא נתאנה אחד מהן אלא אורחא דמילתא נקט שאין אדם עשוי לחזור בו אא"כ היתה שם אונאה מתחלה ועוד שיש בו משום מחוסרי אמנה אבל עכשיו אין שם חסרון אמנה שלא כיון מתחלה בדעת גמורה לכך כדאמרינן התם נמצאת למד שאם נתן מעות דינן כדין משיכה לענין מי שפרע עכ"ל מפירושו זה למדנו דעיקרא דמילתא להשמיענו כאן דהואיל ולא משך חוזרין ולית ביה משום מי שפרע אבל אי משך לא היה המאנה יכול לחזור וכדשמעינן ממתני' דהתם וכלומר דאף דמתאנה יכול לחזור משום ביטול מקח המאנה לעולם אינו חוזר כדמסקו מסוגיא דהספינה היכא דהוי ביטול מקח קי"ל כרב חסדא. ולא תיקשי דהא הכא אליבא דר' יוחנן קיימינן ואיהו פליג ארב לעיל וס"ל כשמואל דשתות מעות נמי שנינו וכמו שבארתי שם די"ל כעין דמפרקינן בעלמא אמוראי נינהו ואליבא דר"י ועל הרוב תמצא זה בדר' אבהו דשני מילתיה דר' יוחנן. וכן נמי אין בו משום מחוסר אמנה בדינא דהכא דהרי גם נתינת מעות אין כאן אבל אין הטעם משום דנשתנה השער אלא כדמסיק הוא ז"ל דהכא לא כיון מתחלה בדעת גמורה לכך והיינו דהואיל ורואה שנתאנה לא היתה דעתו מסכמת בלב שלם מתחלה למקח זה וכדאמר הכא לעיל דעיקר ההן צדק בשעה שאמר צריך לומר בדעת גמורה. וכדמציין הוא ז"ל כדאמרינן התם. ועל כרחך צריך אתה לחלק בחילוק זה אליביה דשיטתי' דאיהו בר פלוגתי' דבעל המאור בפרקין וקים מה שכתוב בספר המלחמות לדעת הרי"ף והגאונים ז"ל דאפי' בתרי תרעי אית ביה משום מחוסרי אמנה אלא ודאי היינו טעמא דמכיון שנתאנה לא שייך כאן משום מחוסרי אמנה דאין אדם עומד בדבורו במקום אונאה אבל היכא דליכא אונאה אין לחלק בין חד תרעא לתרי תרעי. ואילו נחתי להא וראו מה שפי' הרמב"ן ז"ל וסברתו וטעמו ונימוקו עמו לא הוו מייתי סייעתא מהכא לדעת בעל המאור ז"ל דעיקרא דמילתא איתמר הכא לענין מי שפרע. ונסיים כמו שסיים הוא ז"ל שם ומי שפרע שכר טוב לעוסקים בתורתו לשמה יזכינו להמנות עמהם: