מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 4 · הלכה 1 · Segment 3

אפילו ציבור בציבור קונה. כבר כתבתי בקידושין שם דזהו דעת הר"ן ז"ל ושם הביא למ"ש ר"ח ז"ל בפרקין שצריך לשום המטלטלין בשעת חליפין ולראות כמה שוה כל א' מהם והיינו לישנא דכל הנישום לומר שצריך שומא בשעת החליפין ולאו למימרא שצריך שישומו האחד כנגד חבירו כדי שיהא ערכן שוה דבכה"ג גרע טפי דהא איבעיא לן בדף מ"ז חליפין ומקפיד עלייהו אי קנה או לא ואע"ג דמסקינן קנה מכל מקום משמע דכשאין מקפידין עליהן טפי עדיף אלא לומר שצריך שישומו כל אחד בעצמו כדי שידע כל אחד מהו מחליף. זהו דעת ר"ח וכתב עליו הר"ן ולא נהירא דהתם משמע דלא צריך שומא בחליפין כלל דאמרינן התם דמכור לי באלו קנה ואע"ג דלא משך דכיון דלא קפיד כחליפין דמי אלמא דבחליפין ליכא קפידא כלל דומיא דבאלו וכי אמרינן הכא כל הנישום לאו בחליפין קאמר אלא ה"ק כל דבר שאין ערכו קצוב כמטבע אלא דרכו לשומו כשמוכרין לו באחד עכ"ל. ומצינו למדין דסברת ר"ח ור"ן ז"ל פלוגתא דאמוראי דהכא ודכ"ע ס"ל כפירושא דמתני' דכל הנעשה בדמים דקתני כל הנישום הוא ופליגי בסברא זו הנזכרת. ובספר המלחמות מצאתי שכתב דמן האי סוגיא דקידושין סיוע לדברי ר"ח ז"ל והנלע"ד כתבתי דנראה דהני אמוראי פליגי בהא. ומדברי הפוסקים משמע כדיני' דרב דאפילו צבור בצבורין קנה ואם לא הזכירו בפירוש דכ"כ הרמב"ם ז"ל בריש פ"ה מהל' מכירה כל המטלטלין קונין זא"ז וכו' אע"פ שמקפידין על הדמים ושיערו כמה שוה זה וכו' וכך הם דברי הטור ריש סי' ר"ג לא מיבעיא אם אין המקנה מקפיד לידע סכום החפץ שנוטל בחליפין כעין שקונים בסודר דהיינו קנין גמור שמועיל לכל הדברים וכו' אלמא דבחליפין ליכא קפידא כלל ואפי' צבור בצבור קנה:

אברוקלון באמברוקלון. ובשיטא למב"א ז"ל מצאתי בשם ר"ח הגי' אמכרו קלון באמכורו קלון ופי' אמכורו קלון בלשון יון כריכות של יריעות של פשתן עכ"ל ולענין הכוונה דא ודא אחת היא דהוי כצבור בצבור: