מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 4

עד כדון ובלבד עד כדי שכר אותו היום. מבואר מהכא למאי דפרישית בפנים וכפי הנראה דאתיא כפירש"י ז"ל בההיא דאמר רב נחמן התם דף ע"ח ע"א ג"כ עד כדי שכרן אם עשו אצלו קצת המלאכה ולא קבלו כלום וכפי מה שהוא חייב להם יוסיף לאחרים ויגמרו והרא"ש ז"ל כתב ע"ז וי"מ בכפל שכרן וכן משמע בירושלמי דקאמר סלע פסקתי לך באו וטול שנים או נוטל מזה ונותן לזה ולפרש"י אם כבר פרע להם לא יטול מהם מה שעשו עכ"ל ולכאורה הוא דלא כר' אילא דמפרש להתוספתא כפי פי' רש"י ורישא דהתוספתא הוא הפי' של מטען וסיפא ה"ק נוטל מה שמגיע לזה ונותן לזה. ויש עוד נ"מ לדינא בין אלו הב' פירושים למאי דכתב הרא"ש לעיל בשם הראב"ד ז"ל דדקדק מהמתני' דקאמר בדבר האבד שוכר עליהן ומטען אפילו לא התחילו במלאכה דאוקימנא למתני' בשלא הלכו ע"כ וזהו כפי' הי"מ בעד כדי שכרן דאלו רש"י צריך שיהא חייב להן ומדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ נראה כדעת הר"מ שהרי כתב שם כיצד שוכר עליהן שוכר פועלים אחרים וגומרים מלאכתן שלא תאבד וכל שיוסיף לאלי הפועלין האחרים על מה שפסק לראשונים נוטל מן הראשונים עד כמה עד כדי שכרן של ראשונים וכו' דהה"מ הביא שם לפרש"י ומבואר להדיא דדעתו כהי"מ שהרי על מה שפסק וכו' קאמר ולמאי דבארתי הנ"מ לדין דהראב"ד הנזכר צריך לפרש ג"כ דהא דכתב בד"א בדבר שאינו אבוד וכו' אדלעיל קאי בשלא התחילו במלאכה דמחלק בין ביקר בעל הבית וכו לענין השכר ובהתחילו במלאכה בין פועל לקבלן לענין החזרה ודינו ועלה קאמר בד"א דמחלקינן בכה"ג בדבר שאינו אבוד אבל בדבר האבוד לעולם אינו יכול לחזור אחד פועל ואחד קבלן ואפי' לא התחילו במלאכה אלא א"כ וכו'. ולפי דעתם הגדולה והרחבה ז"ל צ"ל דר' אילא מפרש להתוספתא כפשטה שוכר עליהו עד כדי שכרו וכדברי הרמב"ם והי"מ ז"ל עד כדון וכו' הוא סתמא דהש"ס ולשון בעיא היא אם עד כדון אמרינן דהאי עד כדי שכרן של אותו היום ואותו השעה שעשו עמו קאמר או עד כדי שכרן ממש וכיון דמספקא ליה להש"ס ולא איפשיטא פסקו כפשטה דהתוספתא וכפי הנראה מגמ' דילן כדמוכח מהאי דהכריח הראב"ד לדינו דלעיל והא בהא תליא כמבואר כנ"ל:

במה דברים אמורים בשאינו מוצא לשכור פועלים. כדפרישית והוא פי' רש"י ז"ל והרא"ש ז"ל כתב ופי' רש"י בלא תוספת אבל אם יש לשכור כדי שכרן אומר לו צא ושכור. וקשה לי פשיטא כיון שמוצא לשכור בלא תוספת למה יעשה מעותיו אנפרות ונ"ל דקאי אמטען דאם מצא אחרים לשכור א"ל צא ושכור ואם הטען צריך ליתן להם התוס' וכו' עכ"ל ודברי הרמב"ם שם כפרש"י ז"ל שכתב בד"א שאין שם פועלין לשכור בשכרן וכו' אבל יש פועלין לשכור בשכרן וכו' ונראה דלדידהו ל"ק להו מה שהקשה הרא"ש ז"ל דעיקר הרבותא להשמיענו דאין בה"ב יכול לומר אין רצוני להטריח עצמי בהשכרת פועלים אחרים וכבר שכרתי לכם ואני חפץ בכם: