מראה הפנים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 3

ואם שקל נותן לו שקל. הכי הוא בתוספתא. והתם גריס גם בדברי ר' דוסא ואם סלע נותן לו סלע ובגמרא שם לקמן פשיטא ל"צ דאוזילו אינהו גביה זוזא מעיקרא ולסוף זל עבידתא וכו' ואפ"ה נותן להם סלע שהרי עשו חצי מלאכה וכפי חשבון התנאי. ויש כאן עוד רבותא איפכא דאם הוזלה המלאכה ויכול לגומרה בשקל לא יוכלו הפועלים לומר תן לנו עכשיו ששה דינרין שהרי בשני דינרין אתה גומרה וזהו כפי התנאי דאפ"ה אינו צריך ליתן להם אלא סלע כפי שכר חצי המלאכה שעשו אלא מדקתני ואם סלע וכו' משמע דעל מה שעתיד לעשות קאי דבדברי ר' דוסא קיימינן הלכך איצטריך לאוקמי בכה"ג הרבותא דקמ"ל אע"ג דאוזילו אינהו מעיקרא אבל באמת היכי דזל עבידתא וקמה על שקל אינו נותן להם אלא סלע ומכל מקום סלע צריך ליתן דדי בזה שאני אומרין ידן על התחתונה לענין שא"צ ליתן ששה דינרין והיה ג"כ כפי חשבון התנאי דמכיון שהן חזרו אין להן אלא שכר חצי המלאכה לפי התנאי. וברישא דנתייקרה המלאכה ומה שעתיד לעשות הוא יפה ששה דינרין נותן להן שקל כי היכי דלא ליהוו פסידא לבה"ב כללא דמלתא לר' דוסא דידן על התתתונה דהן חזרו מיבעי לן למיחזי דלא ליהוי פסידא לבעה"ב ומיהו היכא דלית ליה פסידא בעי לשלומי להו שכר מלאכתן שעשו עמו אלא דלית להו רווחא אפילו במקום דגם לבה"ב לית ליה פסידא כגון בגוונא דאמרן דמה שעתיד לעשות אינו שוה אלא שקל ומשום דידן על התחתונה. וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שכירות הלכה ד'. ואם היה הנשאר יפה שני דינרין אינו נותן להן אלא סלע שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה ור"ל שלא יהיה להן ריוח אע"פ שאין הפסד לבה"ב ומ"מ סלע הוא דנותן להם ומטעמא דאמרן וכ"פ הטור בסי' הנזכר והראב"ד ז"ל בהשגות שם א"א אלא סלע יפה שני דינרין. הוא ז"ל רצה להשוות גי' התוספתא ודהכא להתם וכוונתו דהואיל דידן על התחתונה לגמרי אמרינן ידן על התחתונה ואפי' דהשתא ירויח בעה"ב. וטעם הרמב"ם ז"ל והפוסקים נלע"ד דאי הכי משוינן פלוגתא רחוקה בין ת"ק לר' דוסא. ועוד דאי דינא הכי הוה ליה להש"ס דילן למיגרס הכי בדר' דוסא ולאשמעינן רבותא טפי אלא דהש"ס לא בעי למיגמר מהאי תוספתא מטעם הנז' וסתם סלע הוא ד' דינרין ולא מיתפרשא בשום מקום על היפה ב' דינרין והש"כ שם הניח זה בצ"ע ולפענ"ד נתבאר דעת הפוסקים ז"ל בטעם נכון:

הלכה כר' דוסא. וכן אמר רב התם וכהמסקנא דבקבלן החוזר בו ידו על התחתונה וכדמתני' דלקמן כדאמר התם ואב"א כל החוזר לאתויי לכדתניא וכו' ומשום דללי' קמא דרבי דוסא תרתי קאמר והיינו כדמתני' דלאתויי פועל הוא וא"כ רב דפליג עלי' דר' דוסא בפועל הוה פליג נמי אמתני' ובכל מקום לא משנינן רב תנא ופליג כ"א היכא דליכא שינויא אחרינא ועיין בהלכה דלקמן ד"ה רב אמר ומכאן נמי ראיה דלא אמרי' ידו על התחתונה לענין למיהוי ליה רווחא לבה"ב כ"א דלא ליהוי ליה פסידא דאלת"ה א"כ מאי דוחקיה לאשכוחי גוונא לאתויי מאי לימא לעולם בקבלן ולאתויי דלעולם ידו על התחתונה ואפילו בכה"ג דהא לא הוה שמעינן מרישא דמתני' ואתיא סיפא וכל החוזר לאתויי הא אלא כדאמרן ועיין בדיבור דלעיל: