בן יהוידע על חולין · דף 127a

תָּנוּ רַבָּנָן: כָּל שֶׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם חוּץ מִן הַחֻלְדָּה (תהלים קד, כד). ראיתי בספר מטעם המלך (חלק ד' סימן תר"ב) דאיתא בספרי המקובלים ז"ל כל מין טהור חיותם משם י־ה וכל מין טמא חיותם מן אותיות ו"ה גם ידוע כל מה שיש ביבשה טהור הוא טמא בים וכל מה שביבשה טמא הוא טהור בים נמצא לפי זה יהללו שם י־ה הטהורים שבים וגם יהללו שם י־ה הטהורים שביבשה שהם טמאים בים הרי כל המינים מהללים בשם י־ה וכל המינים מהללים באותיות י־ה ורק מין החולדה לא משכחת לה שתהלל שם י־ה כי מין זה הוא טמא ביבשה ואין כנגדו טהור בים לכן אמרו רבותינו ז"ל בפרקי שירה חולדה אומרת 'כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ־הּ' (תהלים קנ, ו) כלומר כל אותם שהם לבד מדידי כל מין שיהיה יהלל בשם י־ה ורק מין דידי לא אפשר להלל בשם י־ה עד כאן דבריו. ונראה לי בס"ד לכך נקראת 'חולדה' אותיות 'חלד ו"ה' והיינו לשון כניסה וכיסוי שהיא מכוסית ונכנסת באחיזת ו"ה ולא באחיזת י־ה.

אָמַר רַב: נַרְשָׁאָה נַשְׁקִיךְ, מְנִי כָּכִיךְ (ירמיה כב, כט). נראה לי בס"ד רמז בזה על נשמה של אדם רשע אם נתחברה עמך 'מְנִי כָּכִיךְ' כי בודאי נתחברה עמך כדי לגנוב ממך ניצוצי קדושה מתורה ומצות וקורא אותה 'נַרְשָׁאָה' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'נר שאה' והיינו כי כל נשמה נקראת 'נר ושאה' לשון שממון מלשון הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם (תהלים לה, יז) וכמו שאמר רבינו ז"ל בשער הכונות בדרוש נפילת אפים וכמו ענין יוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי.
ואמר עוד 'נְהַר פְּקוּדָאָה לָוִיךְ מִגְּלִימָא שַׁפִּירָא דְּחָזִי עֲלִיךְ' רמז על יסוד דקליפה שנקרא נְהַר וקראו פְּקוּדָאָה לשון חסרון כמו וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ (במדבר לא, מט) שעתיד ליפקד ולהחסר מן העולם כמו שנאמר וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ (זכריה יג, ב) אם נתלווה עמך הוא בעבור לגזול גלימא שפירא דעלך הוא חלוקא דרבנן הנעשה מתורה ומצות.
ואמר עוד 'דְּפּוּמְבְּדִיתָאָה לָוִיךְ אַשְׁנִי אוּשְׁפִּיזָךְ' פומבדיתא רמז ליצר הרע 'פום בדיתא' רצונו לומר פה כוזב ומשקר שהיא בדאי ודובר שקרים לוייך רוצה לחבר אותך וללוות אותך עם חבורה של רשעים שני אושפיזיך לא תלך למקום חבורת אנשים כדי שלא ימשוך רוחך לחבורת רשעים.