בן יהוידע על חולין · דף 133a

כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן נוֹפֵל בַּגֵּיהִנֹּם (איוב כ, כו). אמר 'נוֹפֵל' ולא אמר נידון כי אין לו עונש בדין גיהנם ורק מפילים אותו שם לפי שעה שיראה בעיניו גדולים שלו שגידל אותם בתורה בעולם הזה שעשה את התלמיד חכם להרע ובנפילתו שם ודאי יהיה נכוה באש גיהנם לפי שעה תחת אשר לימד תורה הנקראת אש ה' לתלמיד שאינו הגון.

אֵין 'שָׂרִיד' אֶלָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים (יואל ג, ה). נראה לי בס"ד הטעם דקורא אותו בשם 'שָׂרִיד' כי לא המדרש עיקר אלא המעשה וידוע כי המעשה תתייחס לידים וידוע שביד יש י"ז פרקים כמנין טוב [17] ובזה פרשתי הטעם דהתורה נקראת טוב לרמוז לא המדרש עיקר אלא המעשה שהתייחס ליד שיש בה טו"ב פרקים ובתורה כתיב בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ (משלי ח, טז) נמצא התלמיד חכם נקרא בשם שַׂר ונקרא בשם מֶלֶךְ אך שר בתורה ואין לו מעשים טובים שמתייחסים ליד אינו כלום לכך נקרא 'שָׂרִיד' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'שר יד' רצונו לומר שררתו בתורה יוצאה מן הכח לפועל על ידי קיום המעשה ביד.

כָּל הַשּׁוֹנֶה לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּזוֹרֵק אֶבֶן לְמֶרְקוּלִיס (משלי כו, ח). נראה לי בס"ד טעם לזה ולמה זכר עבודה זרה זו טפי והוא דידוע שהתורה מכונית בשם אבן דכתיב 'לֻחֹת אֶבֶן' (שמות לא, יח) וכנזכר בגמרא דערובין, וידוע דעבודה זרה של מרקוליס עבודתה היא לסקלה באבנים וחייבים על זה מאחר דעבודתה בכך וזה המלמד תורה שנקראת אבן לאדם רשע חושב שעושה טוב בזה לסקול הקליפה הדבוקה באדם רשע זה באבנים הם דברי תורה אך באמת אינו שאדרבה זה מגביר כח הקליפה כמו ענין זריקת אבן למרקוליס שחושב שהוא מבזה אותה ואפילו הכי חייב מן הדין.
ומה שאמר 'עוֹשֶׂה טוֹבָה לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדְעָהּ' רצונו לומר אינו מאמין שניתנה לו בהשגחת הבורא יתברך אלא תולה אותה בנדיבות הנותן או בכחו ועוצם ידו הרי זה כזורק אבן וכו' כיון דכופר בהשגחה כופר בכל התורה וחשיב עובד עבודה זרה.