רש"ש על בבא מציעא · דף 56b

במשנה לא אמרו אלא את אלו. כצ"ל:

גמרא אחיו ולא הקדש. בתור"ע הקשה הא האי קרא מוקמינן לי' לקמן (נח ב) באונאת דברים ותמוה דקרא ב' דולא תונו איש את עמיתו הוא דמוקמינן באנ"ד ע"ש ומה שהקשה דנמעט הקדש מעמיתך אישתמיטתיה במחכ"ת סוגיא דבכורות (יג ב) ע"ש ועי' רמב"ם פי"ג מהל' מכירה הל"ז וח' ובל"מ שם:

רש"י ד"ה דבר הנקנה. הזהיר על בל תונו. ונ"ל דמ"מ לכתחילה אסור להונות וראיה מהא דתנן לקמן אין מפרכסין את האדם ואף דיש לחלק מ"מ נראה לי דל"ש:

תד"ה כ"ד. משמע דרבא מיירי אף בקרקעות כו' וקשה כו'. ולע"ד י"ל דלעולם רבא ל"א חוזר אלא במטלטלי רק דהש"ס מייתי דכמו דאפי' פחות משתות דלא קאי קרא עליה (ועי' רא"ש סי' כ) מ"מ בדבר שבמדה כו' א"ר מסברא דחוזר ה"ה במקרקעי נמי מיהו הא כדאיתא והא כדאיתא מטעם שחילק הרשב"ם שם ובקדושין הגי' שלפנינו איננה כמו שהעתיקו התוס' חוזר אלא לא סתמא [וכן העתיקו התוס' בב"ב (קד) בד"ה פיחת] וכ"ה גי' הרי"ף והרא"ש ובלא"ה בחלוקת אחים לא שייך טעמא דרשב"ם ומודה שם דחוזר: