גמרא וריו"ח אמר אפי' חצר קובעת שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו. ק"ל דהא מהאי קרא דרשינן בספרי תן להם כדי שובעם מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן כו' הביאו הרמב"ם שם בפ"ח דפאה מ"ה וכן הר"ש שם מהירושלמי והביאו שם מהתוספתא דמתוך ביתו נותן כל שהוא אלמא דהאי בשעריך היינו שערי גורן שהוא בשדה וכמש"כ הרמב"ם בחבורו פ"ו מהל' מת"ע הי"ב ועי' לקמן ע"ב בתד"ה לא בסופו ולפמ"ש הרא"ש בפ"א דמעשרות ציון ז' ול"ק:
קריאה במקור
רש"ש על בבא מציעא · דף 88a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גמ' שם אר"פ הכא בתאנה כו' נוטה לחצר כו' לבית. ק"ל הא מוכח בפ"ב דמעשרות מ"ב דבית אחרים אינו טובל וכדהביא הר"ש שם מהירושלמי ולפמש"כ התוס' בד"ה תבואת שהמקח אינו מתחיל כו' א"ש:
גמ' שם ולוקח מדאורייתא מי מחייב כו'. לדעת הרמב"ן שהביא הט"א בר"ה (טו ב) דזתים וענבים א"ח במעשר מה"ת אלא היין והשמן (נגד דעת התוס' לקמן ע"ב בד"ה כי) המ"ל ולטעמיך דהא כתיב ואכלת ענבים ודרשינן ואכלת ולא מוצץ:
תד"ה בעה"ב. ה"ה דהמ"ל בעומדת בחצר. היינו לפמש"כ לעיל היכא שעומדת בחצר א"צ ראיית פני החצר:
תד"ה תבואת (בסופו). כמו שפי' ריב"א בב"ק ומ"ר מן הירושלמי. שם (צד) בתד"ה מירחו אשר ציין הגרי"פ לא נזכר שם ריב"א רק דמהירושלמי שהביאו שם מוכח דהפקר לאחר מירוח חייב במעשרות אבל תימה דמה להם הירושלמי הלא משנה ערוכה פ"א דפאה מ"ו ונותן משום הפקר ופטור מהמ"ע עד שימרח גם מה שכללו הפקר והקדש יחד ולמדו מהם לקוח ג"כ ק"ק דהפקר ולקוח פטורים אם מרחן הזוכה והלוקח אח"כ והקדש אינו פוטר עד שימרח הגזבר כדאיתא שם וע"ע שם בפ"ד מ"ח ובשנ"א שם ונ"ל דלפי' ריב"ם הוה לקוח דומה להקדש דאם חזר מוכר וקנה מהלוקח אחר שמרח הלוקח פטור:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 84d8f21cbe5cce5f8d507841169c7d45ad7347b3969a03fa5bc20121644c22c5