מעשה בא לפני הראב"ד בא' שהטמין עדים אחורי הגדר וקדש את האשה וקבלה קידושין ולא ראתה העדים אחר כן אמרה שלא היתה בלבה לקדושין גמורים אלא משטה היתה בו לפי שלא ראתה עדים ודן הראב"ד [שאינה] מקודשת אע"ג דמלתא דאית בה מעשה לא בעי אתם עדיי ה"מ כשהיו עדים לפניהם אבל כשלא ראתה עדים יכולה לומר משטה היתה בו ויש חולקין עליו וסברי שמקודשת וכתב אחד מחכמי הדור ומסתברא אפי' לפי דעת הראב"ד דוקא בקידושין אבל במכר כגון זה לא והנועם בקדושין דקי"ל דקדושין בלא עדים אפי' שניהם מודים אינה מקודשת הלכך סברה מאי איכפצת לי אי מקבלינן מיניה הרי אינן כלום הואיל וליכא עדים אפי' כשהודת ואומרת לו קבלתים ומעולם לא היתה דעתה אקדושין גמורין אבל במכר דהיכא דשניהם מודים המכר קיים נראה ודאי דלא מצי אמר משטה הייתי בך ואני הכותב מצאתי מעט ראיה כמו בפ' מצות חליצה דתנן במתני' חלצה בינו לבינה חליצתה כשרה וקא פריך בגמ' בינו לבינה מנא ידעי ומשני בשעדים רואין אותן מבחוץ נראה שאע"פ שלא היו יודעים העדים ליבם וליבמה ולא הוזמנו לעדות חליצתה כשרה וליכא למימר דבחליצה לא בעי עדים היכא דשניהם מודים דהא קתני מנא ידעי משמע דבעינן עדים ומש"ה קא משני ליה ועדים רואין אותן מבחוץ:
והר' מאיר הלוי ז"ל כתב פ' ארבע מיתות ב"ד גבי מסית שמדליקין לו הנר בבית הפנימי ומושיבין עדים בבית חיצון כדי שיהיו שומעין קולו ורואים (בבית החיצון כדי שיהו שומעין קולו ורואין) מהא שמעינן דאין העדים יכולין להעיד על דבריו של אדם אא"כ ראו אותו ושומעין קולו וזה נוטה לדעת הראב"ד:
והר' מאיר הלוי ז"ל כתב פ' ארבע מיתות ב"ד גבי מסית שמדליקין לו הנר בבית הפנימי ומושיבין עדים בבית חיצון כדי שיהיו שומעין קולו ורואים (בבית החיצון כדי שיהו שומעין קולו ורואין) מהא שמעינן דאין העדים יכולין להעיד על דבריו של אדם אא"כ ראו אותו ושומעין קולו וזה נוטה לדעת הראב"ד: