עד אחד נאמן לטמותה. אהא דתנן ברישא דמתני' אמר ע"א אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה קאי ואמר דוקא לא היתה שותה אבל אינו נאמן להפסידה כתובתה ומוקי למתני' בשהעיד לאחר הקינוי וקודם שבאו עידי סתירה וסיפא דהך דתנן ולא עוד אלא אפי' עבד או שפחה נאמנין להפסידה כתובת' איירי בשהעידו לאחר סתירה דאז יש רגלים לדבר א"נ רב אדא בר אהבה פליג אמתני' וסובר כר"ט דאמר לעיל בפרקין שאין ע"א נאמן להפסיד' כתובתה:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 6 · הלכה 4 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אר"ח מה טעם אמרו וכו'. פליג ארב אדא בר אהבה דמ"ט אמרו שנאמן לטמות' משום דיש רגלים לדבר. א"כ אף להפסיד' כתובתה יהא נאמן ורב אדא סובר אין מוציאין ממון ברגלים לדבר:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1701fc377d29e539bca246b2b59b519c7f0bab2c9ea94b7dcd715aadec1372e7