קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 6 · הלכה 4 · Segment 4

כאן לא היתה שותה. בעד אומ' נטמאת ועד אומר לא נטמאת צריך להגיה במתני' ותני לא היתה שותה ואפי' באו בבת אחת משום דיש רגלים לדבר:

ובעגלה ערופה. דליכא רגלי' לדבר הלכך בעד אומר ראיתי את ההורג ועד אומר לא ראית היו עורפין כדתנן לקמן פרק עגלה ערופה:

רב אמ' היתה שותה. דכיון דבאו שניהם בבת אח' כמאן דליתא דמיין ושותה:

מתני' פליגא על רב. קשיא על רב:

הא בע"א. שבא ואמר לא נטמאת לא היתה שותה דאי בע"א נמי תנינן ברישא שותה הך סיפא למה לי הא כ"ש היא מרישא השתא בחד הוי הכחשה תרי מיבעי':

ומשני פתר לה. תפרש לסיפא דאיירי בפסול עדות שבאו שתי נשי' או עבדי' ואמרו לא נטמאת קמ"ל דשתי נשי' מבטלין דברי עד אחד כשר. ופריך ואם בפסולי עדות איירי מתני' אמור סיפא. קשיא סיפא:

ה"ג הא עד בעד היתה שותה. וה"פ האי ועד אחד אומר לא ניטמאת דסיפא נמי איירי בעד כשר כמו עד אומ' נטמאת דריש' וקשיא למה תנן לא היתה שותה הא אמרי' לעיל אבל אם היו מאה נשים ועד א' כעד בעד אינון וברישא דרישא תנן עד אומ' נטמאת ועד אומר לא נטמאת היתה שותה:

והיך רב אמר היתה שותה. כלומר אלא ודאי מתני' לאו בפסולי עדות איירי וקשיא רישא לרב:

ה"ג ועד אומר לא נטמאת לא היתה שותה הא עד בעד היתה שותה. וקשיא לר"י דאמר עד בעד לא היתה שותה:

ומשני פתר לה בפסולי עדות. שנים שאומרים נטמאת בפסולי עדות איירי ועד האומר לא נטמאת בכשר איירי הלכך אם לא היה אלא פסול אחד הכשר נאמן ושותה:

ופריך ואם בפסולי עדות. איירי מתני' אמור ראשה. קשיא רישא:

ה"ג הא עד בעד לא היתה שותה. וה"פ לגופא לא איצטרך אי איירי בפסולי עדות דמסיפא שמעינן דאפי' לקולא להקל מעליה שלא תשתה אמרינן בפסולי עדות דשנים נאמנין נגד עד הכשר אלא לדיוקא דדוקא בעד כשר ועד פסול אם אמר הכשר נטמאת לא היתה שותה. אבל כשר וכשר היתה שותה:

היך רי"א לא היתה שותה. כלומר וקשיא לר' יוחנן:

ה"ג אמרין בשם ר"ש לאו בפסולי עדות היא מתניתא ודקשי' לך דיוקא דמתני' אמרין בשם ר"ש בסתירה אחרת וכו' וכדמסיק:

כל ההן פירקא. האי פירקא מי שקינא איירי גם לאחר סתירה וכדפרישית בריש פרקין:

ה"ג נסתרה בפני ב' אמר ע"א ראיתי שנסתר' לאחר כדי סתיר' יש כאן סתיר' ויש כאן טומאה תוך כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה. וה"פ רישא דתנן אמר א' אני ראיתי שנטמאת לא היתה שותה איירי שנסתרה בפני שנים ואמר א' מהן אני ראיתי שנטמאת לאחר הסתירה נאמן על הסתירה ונאמן על הטומאה לכך אינה שותה ומציעתא דתנן עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת איירי שזה אומר שנטמאה תוך כדי סתירה יש כאן סתירה שהרי שניהם מודים על הסתירה אבל אין כאן טומאה כיון שהשני מכחישו שאומ' שתוך כדי סתירה לא ראו שנטמאה:

היו שלשה וכו' יש כאן סתירה ואין כאן טומאה. כיון דסתירה וטומאה בהדי הדדי קאתיין והיינו סיפא עד אומר נטמאת ושני' אומרים לא נטמאת היתה שותה:

ה"ג לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה. וה"פ אפי' אחד אומר נטמאת לאחר כדי סתירה לא היתה שותה כיון שקדמה לה סתירה:

היו ג' אחד אומר אני ראיתיה וכו'. מבעי' ליה סיפח דתנן שנים אומרים נטמאת וא' אומר לא נטמאת במאי מוקמת לה בתוך כדי סתירה אמרו שנים שנטמאת והאחד מכחישם ואפ"ה ה"ל כעדי סתירה ושותה ולא נתבטל כל העדות או דלמה ה"ל כעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומתני' בשאמרו השנים נטמאת לאחר כדי סתירה:

מכיון דאת מר וכו'. כלומר אפילו מ"ד בעלמא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מודה הכא בסוטה שתתקיים העדות בשאר מפני שרגלים לדבר דהא כולו מודו בסתירה:

הדרן עלך פרק מי שקינאה