קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 4

בעלה מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה. מנחת סוטה מי אמרי' הואיל ויש לו שותפות במנחתה מפריש עליה אפי' שלא מדעתה או כיון דעלה דידה קאתיא אינו מפריש חוץ מדעתה:

אחר מהו שיפריש עליה חוץ מדעתה. את"ל בעלה הואיל ויש לו שותפות בה מפריש עליה חוץ מדעתה אחר מאי:

ייבא כיי דר"י. אתיא כי הא דאמר ר"י:

ארבעה מחוסרי כפרה וכו' ואלו הן זב וכו'. וקרי להו מחוסרי כפרה שאסורין ליכנס במקדש ולאכול בקדשים עד שיביאו כפרתן:

שכן אדם מפריש על בנו הקטן. שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וכן בכולן כתיב תורה וכי היכי דאדם מביא על בנו הקטן שהוא מוטל עדיין בעריסה ואין לו דעת ה"נ מפריש שלא מדעתו של חבירו:

ופריך הניחא זב וזבה ומצורע. שייך אפי' בקטן אלא יולדת היכי משכחת קטנה יולדת:

ויש קטנה יולדת. בתמי':

ה"ג משהביאה שתי שערות היא ובנה חיים עיברה עד שלא הביאה שתי שערות וילדה משהביאה שתי שערות היא חיה ובנה מת וכ"ה בפסחים וביבמות:

מאי כדון. מעתה מנ"ל לר"י דביולדת מפריש עליה שלא מדעתה דהא כשהי' קטנה אינה ראויה לילד ומשהביאה שתי שערות גדולה היא ויש בה דעת:

ומשני אלא שכן וכו'. ופריך מכיון שהשיאה וכו' וכ"ה בפסחים כלומר ותו בתו קטנה א"א לומר ביולדת דמכיון שהשיאה וילדה כבר יצאה מרשותו:

אלא שכן אדם מפריש על אשתו החרשית. וזאת תורת היולדת מוקמינן ליה באשתו שאין בה דעת והוא מביא עליה קרבנה:

אין לה רצון. והרי היא כאנוסה ומותרת לבעלה:

וחרשת אין את יכול. לומר שמביא קרבנה עליה שהרי אינה שותת דכתיב ואמרה האשה אמן אמן וזו אינה יכולה לומר דחרשת שאינה בת דעת היינו שאינה שומעת ואינה מדברת וכיון שאינו מביא קרבן סוטה על אשתו שאינה בת דעת אינו יכול להפריש עליה חוץ מדעתה:

והוא מעוכב מלשמוח עמה. עד שתשתה כקרבנו הוא לפיכך בעלה מפריש עליה שלא מדעתה וכיון שבעלה מפריש עליה שלא מדעתה אף אדם אחר מפריש עליה שלא מדעתה כדאר"י בקרבנות מחוסרי כפרה ל"א ר' אבין פליג אר' יוחנן וקסבר דקרבן יולדת אין אחר מקרי' עליה שלא מדעתה דדוקא בענה שהוא מעוכב מלשמוח עמה בשמחת הרגל שתאכל עמו קרבן שמחה שהרי אסורה מלאכול קדשים עד שתביא קרבנה וכתיב ושמחת אתה וביתך לפיכך מפריש עליה שלא מדעת' דכקרבנו הוא אבל אחר לא והראשון נראה עיקר וכ"מ בסמוך: