קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 2

גמ' ר"י בר' בון אמר. פליגי רב ושמואל:

חד אמר בין בתרומ' בין בחולין אר"ע. דשני עושה שלישי וכדפרישי' במתני' וחורנה אמר. ואידך אמר:

השלישי בתרומה ילפינן מק"ו מטבול יום דטמא שרץ שאדם שנגע בשרץ הוא ראשון טבל הותר לחולין ואסור בתרומה אפילו ליגע דבכלים טמאי' כתיב במים יובא וטמא עד הערב וטהר שמעינן דקודם הערב שמש אסור ליתן לתוכן תרומה שני שהוא פסול לחולין דכתיב כל אשר בתוכו יטמא חולין ותרומה וקדשים במשמע אינו דין שיעשה שלישי בתרומה ושמואל סובר דרבי עקיבא פריך אק"ו דט"י דשרץ שכן במינו אב הטומאה אע"ג דאיכא למימר כלי חרש יוכיח כבר שני לי' בבבלי בפרקין:

השלישי בא מחמת השרץ. השלישי בתרומה ילפי' בק"ו מטבול יום דשרץ:

הוי אומר. הוא רב דהוא אמר בין בחולין בין בתרומה אמר ר"ע דלתרומה א"צ קרא דמק"ו שמעי' אלא קרא לחולין הוא דאתא דעושה שלישי:

מתני'. דרפ"ד דטבול יום קשיא לרב:

אוכל מעשר. ראשון שהוא כחולין ונגע בו טבול יום:

או ידי' מסואבו'. שהן שניות:

מפרישין ממנו תרומת מעשר. שהיא קדש כתרומ':

בטהרה. והיא טהורה אף על גב שנוגע הטבול יום במעשר ראשון הטבול לתרומת מעשר לענין שלישי הטבל כחולין:

מפני שהוא שלישי. אוכל המעשר:

והשלישי טהור בחולין. וקשיא לרב:

ומשני פתר לה. תפרש לה להך מתניתין קל הוא שהקילו בידים מסואבות שהן טמאות מדרבנן לכך אינן עושין שלישי בחולין:

ופריך והא תנינן. נמי במתניתין טבול יום שהוא שני מדאורייתא:

ומשני תיפתר בט"י. שנטמא בבית הפרס והוא השדה שאבד בה קבר שאין טומאתו אלא מדרבנן לכך גם הוא אינו עושה שלישי בחולין:

שנייא היא. שאני ט"י דאף רב מודה דאינו מטמא חולין דכתיב במים יובא וטמא עד הערב וטהר וכיון דכתיב גביה טהור וטמא דרשי' טהור לחולין קודם שהעריב שמשו ואינו עושה שלישי וטמא לתרומה עד שיעריב שמשו וכיון דודאי אינו מטמא חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה:

או נימר. תרווייהו בין במעשר בין בתרומה וטהורה היינו במגע שמותר ליגע בתרומה ובמעשר ואסור באכילת שניהן:

א"ל כלים אמורים בפרשה. האי קרא במים יובא וטמא עד הערב וטהר כתיב גבי כלים בפרשת שמיני וכלים אינן אלא לנגיעה הלכך ע"כ לומר טהור לחולין מבע"י ולתרומה משתחשך: