2תלמוד
רבי יהושע בן לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) אמר: עמלק כושפן (כשפן, עושה כשפים) היה – שהיה יודע לכוון באיזו שעה ביום הוא יכול לנצח את ישראל. מה היה עושה – כדי לגבור על ישראל? היה מעמיד – במלחמה עם ישראל, בני אדם ביום גיניסיא שלו (צריך לומר כמו במסירה מהגניזה: שלהם) – ביום ההולדת שלהם (היום שבו מלאו מספר שנים ללידתו של אדם), שנולדו באותה שעה ובאותו יום שהיה מכוון בכשפיו (מקור המילה 'גיניסיא' ביוונית), לומר – ללמדנו, לא במהרה אדם נופל – אינו מובס ונכשל מהר, ביום גיניסיא שלו. מה עשה משה – כדי לגבור על עמלק? עירבב (בלבל) את המזלות – כדי שלא ידע עמלק איזו שעה ביום היא, ולא יוכל להעמיד בני אדם שנולדו באותה שעה ובאותו יום שהיה מכוון בכשפיו (המזלות כאן הם שבעת כוכבי הלכת: שמש וירח וחמישה כוכבים, ובכל שעה משעות היום והלילה משמש אחד מהמזלות. עמלק העמיד במלחמה בני אדם שנולדו ביום בשבוע ובשעה ביום שהיה מכוון בכשפיו להיות היום בשבוע והשעה ביום המסוגלים לנצח בהם את ישראל. עמלק לא ידע שערבב משה את המזלות, ולכן נמצא שעמלק העמיד במלחמה בני אדם שנולדו במזל שאינו המזל ששימש בפועל בשעת המלחמה). הדא הוא דכתיב: – זו היא שכתוב (בתפילת חבקוק הנביא בתיאור גילויו של ה' היוצא להכות את הכשדים ולגאול את ישראל): "שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה" וגו' (חבקוק ג,יא) – השמש והירח עמדו במעונם בשמים מפני פחד ה', ולא יצאו ממקומם להאיר על הארץ. ודורשים כאן את הכתוב הזה על מלחמת עמלק, שהעמיד משה את השמש והירח וערבב את המזלות, וכתיב: – וכתוב (בפסוק שלפניו): "נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ, רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא" (חבקוק ג,י) – אפילו בתהום נשמע קול ה' שהרים נגד אויביו, וה' נשא את ידיו לשמים כדי להורידן ולהכות את אויביו. ודורשים כאן את הכתוב הזה על מלחמת עמלק, שהרים משה את ידיו, - מֵ"רום ידיהו נשא" "נתן תהום קולו" – כשהרים משה את ידיו כלפי מעלה לשמים וערבב את המזלות, נתן עמלק את קולו (צעק) למטה בארץ, כי ישראל ניצחו אותו במלחמה.
במדרש תנחומא פרשת 'בשלח' סימן כח נאמר: "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש" - שהיו (עמלק ועמו) מחשבים את השעות באסטרולוגיא. מה עשה משה? העמיד גלגל חמה ולבנה ועירב את שעותיהם, שנאמר: "שמש ירח עמד זבולה" וגו' (חבקוק ג,יא), וכתיב: "נתן תהום קולו רום ידיהו נשא" (חבקוק ג,י).
ושם פרשת 'תצוה' סימן ט נאמר: משה העמיד גלגל חמה במלחמת עמלק, שנאמר: "והיה כאשר ירים משה" (שמות יז,יא), ואין "ירים" אלא לשון שהעמיד גלגל חמה, שנאמר: "נתן תהום קולו, רום ידיהו נשא; שמש ירח עמד זבולה" וגו' (חבקוק ג,י-יא).
ובמדרש תהילים יט,ח נאמר: חמה עמדה לו למשה כשעשה מלחמה את עמלק, שנאמר: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" (שמות יז,יא), ואומר: "רום ידיהו נשא" (חבקוק ג,י).
במקום אחר דורשים את הכתוב "שמש ירח עמד זבולה" וגו' על מחלוקת קורח ועדתו עם משה, והתרגום לספר חבקוק דורש את הכתוב הזה על העמדת השמש והירח על ידי יהושע במלחמה עם מלכי האמורי.
יום גיניסיאבמשנה עבודה זרה א,ג נזכרו יום גנוסיא של מלכים ויום הלידה.
בירושלמי עבודה זרה א,ב אמרו: יום גניסיא של מלכים - "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה" (בראשית מ,כ).
בבבלי עבודה זרה י,א אמרו, שיום גנוסיא של מלכים הוא יום שמעמידים בו מלך (והוא יום חג לכל ימי חייו).
בבראשית רבה פח,ו נאמר: "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה" - יום גיניסיא של פרעה.
לפי הירושלמי, יום גנוסיא של מלכים שנזכר במשנה עבודה זרה הוא יום הלידה של מלך, ויום הלידה שנזכר שם הוא של יחיד ולא של מלך. ולפי הבבלי, יום הלידה שנזכר במשנה שם הוא של מלך, ולכן יום גנוסיא של מלכים הוא יום שמעמידים בו מלך. דעת בראשית רבה כדעת הירושלמי.
הקשר של שני המאמרים הבאים בירושלמי כאן לעניין מלחמת עמלק עם ישראל יובן על פי המדרשים האלה:
במכילתא דרבי ישמעאל 'בשלח' מסכתא דעמלק פרשה א, במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות יז,יא ובמדרש תנחומא פרשת 'בשלח' סימן כז נאמר: מה תלמוד לומר "וגבר ישראל" או "וגבר עמלק"? - אלא כשהיה משה מגביה ידיו כלפי מעלה [רמז ש]עתידים ישראל להגביה דברי תורה שהם (דברי תורה) עתידים להינתן על ידיו (של משה) [והם נוצחים], וכשהיה משה ממיך (משפיל) ידיו [רמז ש]עתידים ישראל להמיך (להשפיל) דברי תורה שהם עתידים להינתן על ידיו [ואינם נוצחים].
במכילתא דרבי ישמעאל 'בשלח' מסכתא דעמלק פרשה א ובמדרש תנחומא פרשת 'בשלח' סימן כה נאמר: אי אפשר לישראל בלא תורה, ולפי שפירשו מדברי תורה לכך בא עליהם השונא, שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה, לכך נאמר: "ויבוא עמלק".
ובמדרש תנחומא פרשת 'יתרו' סימן ג נאמר: בשעה שבא עמלק להילחם עם ישראל מה כתיב: "ויבוא עמלק ויילחם עם ישראל ברפידים" (שמות יז,ח) - על ידי שריפו ידיהם מן התורה ומן המצוות.
ובמדרש תנחומא פרשת 'בשלח' סימן כה נאמר: אין "רפידים" אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם, שאין השונא בא אלא על ידי רפיון ידיים מן התורה.
הרי שעמלק בא ונלחם עם ישראל מפני שישראל פשעו בתורה, ואף ידיו של משה רמזו לישראל שכשהם פושעים בתורה האויב גובר ומנצח אותם. זהו עניינם של שני המאמרים הבאים, ולכן הם מובאים כאן.
שמואל (מגדולי אמוראי בבל בדור הראשון) אמר: כתוב (בחזון המלכויות): "וְצָבָא תִּנָּתֵן עַל הַתָּמִיד בְּפָשַׁע" (דניאל ח,יב) – כך נדרש הכתוב: המלכות (-"צבא") של רומי תשלוט על ישראל שנצטוו ללמוד תורה תמיד (-"התמיד"), בגלל פשע, - ומהו הפשע שבגללו תשלוט מלכות רומי על ישראל? - כפשעה (צריך לומר: בפשעה) של תורה – בגלל פשעם של ישראל שפשעו בתורה (הלשון "בפשע" מתפרש על פושעי ישראל ולא על מלכות רומי הרשעה); שנאמר (בהמשך הפסוק): "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" (שם) – תורת האמת תושלך ארצה (תיבטל, תחולל) על ידי ישראל, - אימתי שישראל משליכין דברי תורה לארץ – בזמן שישראל מואסים את התורה ומנאצים את דבריה, המלכות הרשעה הזאת – מלכות רומי (המלכות השלטת בעת שנאמרו הדברים האלה), גוזרת – גזירות על ישראל, ומצלחת – מצליחה בגזירותיה. מה טעמא? – מה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה?) - "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה וְעָשְׂתָה וְהִצְלִיחָה" – התורה תושלך ארצה על ידי ישראל, ולכן מלכות רומי תצליח במעשיה. המילים "ותשלך אמת ארצה" מתייחסות לישראל, והמילים "ועשתה והצליחה" מתייחסות למלכות הרשעה. ואין "אמת" אלא תורה – "אמת" היא כינוי לתורה, היך מה דאת אמר: – כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה" (משלי כג,כג) – אמת קנה מפי חכם, ואמת זו היא חוכמה ומוסר ובינה. הכתוב הזה נדרש על התורה. הרי ש"אמת" היא כינוי לתורה.
אמר רבי יודה בר פזי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי): כתוב (בעונש שיבוא על ישראל): "זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב, אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ" (הושע ח,ג) – ישראל מאס ועזב את הטוב, ולפיכך יבוא האויב וירדוף אותו, ואין "טוב" אלא תורה – "טוב" הוא כינוי לתורה, היך מה דאת אמר: – כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד,ב) – אני נותן לכם קנין טוב, והוא התורה. הרי ש"טוב" הוא כינוי לתורה.
המונח "מה טעמא" שואל מה טעמה או מקורה של קביעה מסוימת, ובתשובה לכך מוצע פסוק (ודרשתו) או סברה.
במקומות אחדים המונח "כמה דתימר" ("היך מה דאת אמר") מציע פסוק או מקור ספרותי אחר כסימוכין לפירוש המוצע לפניו, ובמקרים כאלה המונח מתפרש כמו "שנאמר" או "כמה שנאמר". הסימוכין שמציע המונח במקרים כאלה יכולים לשקף פרשנות למקורות הנידונים בדרך הפשט או בדרך הדרש. לפעמים המונח בא במסגרת דרשת פסוק, הנפתחת בדרשת פסוק אחד, ובהמשכה מובאים הסימוכין לדרשה זו מפסוק אחר, המוצע על ידי המונח ("הטרמינולוגיה של הירושלמי").
באיכה רבה פתיחתא ב נאמר: שמואל [ו]תני לה בשם רבי שמואל בר אמי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): אימתי המלכות גוזרת גזירה וגזירתה מצלחת? - בשעה שישראל משליכים דברי תורה לארץ, הדא הוא דכתיב: "וצבא תינתן על התמיד בפשע" (דניאל ח,יב), אין "צבא" אלא מלכות, שנאמר: "יפקוד ה' על צבא המרום במרום" וגו' (ישעיהו כד,כא); "התמיד" - אלו ישראל, דכתיב: "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א,ח); "בפשע" - בפשעה של תורה, כל זמן שישראל משליכים דברי תורה לארץ, המלכות היא גוזרת ומצלחת, שנאמר: "ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה" (דניאל ח,יב), ואין "אמת" אלא תורה, שנאמר: "אמת קנה ואל תמכור, חוכמה ומוסר ובינה" (משלי כג,כג), אם השלכת דברי תורה לארץ מיד הצליחה המלכות, הדא הוא דכתיב: "ועשתה והצליחה" (דניאל ח,יב). - אמר רבי יהודה בן פזי: "זנח ישראל טוב, אויב ירדפו" (הושע ח,ג), ואין "טוב" אלא תורה, שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו" (משלי ד,ב).
ובפסיקתא דרב כהנא טו,ה נאמר: שמואל אמר: "וצבא תינתן על התמיד בפשע" (דניאל ח,יב), בפשעה של תורה, כל זמן שישראל משליכים דברי תורה בארץ מלכות הרשעה הזאת גוזרת ומצלחת, ומה טעמא? - "ותשלך אמת ארצה" וגו' (שם), ואין "אמת" אלא דברי תורה, כמה דאת אמר: "אמת קנה ואל תמכור" (משלי כג,כג). - אמר רבי יודה בר פזי: "זנח ישראל טוב, אויב ירדפו" (הושע ח,ג), ואין "טוב" אלא דברי תורה, כמה דאת אמר: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו" (משלי ד,ב).
ובאליהו רבה פרשה יח נאמר: ..."וצבא תינתן על התמיד" (דניאל ח,יב) - אין "תמיד" אלא ישראל, "בפשע" (שם) - זה פשעה של תורה, "ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה" (שם), הא אם השלכת דברי תורה ארצה מיד עשתה והצליחה מלכות הרשעה. - בוא וראה כמה גדול פשעה של תורה, שלא חרב העולם בראשונה אלא בפשעה של תורה, ולא חרבה ירושלים ולא חרב בית המקדש אלא בפשעה של תורה, שנאמר: "בפשע יעקב כל זאת" (מיכה א,ה), ואין "זאת" אלא תורה, שנאמר: "מי האיש החכם ויבן את זאת" וגו' "ויאמר ה': על עוזבם את תורתי" (ירמיהו ט,יא-יב).
באיכה רבה (בובר) פרשה א [פסוק כ] נאמר: אמר רבי יודן: לא חרבה ירושלים אלא על ביטול תורה, שנאמר: "זנח ישראל טוב" (הושע ח,ג), ואין "טוב" אלא תורה, שנאמר: "כי לקח טוב" וגו' (משלי ד,ב).
• • •