משנה אמר רבי יהושע בן קרחה (תנא בדור הרביעי): ועוד זו התקין רבן יוחנן בן זכאי (גדול החכמים בדור הראשון לתנאים) – בעניין קידוש החודש, שאפילו ראש בית דין – נשיא הסנהדרין, בכל מקום – שאפילו אין הנשיא בבית דינו, שאינו נמצא במקום הסנהדרין אלא הלך למקום אחר, שלא יהו העדים – הבאים להעיד על ראיית הירח, הולכין אלא למקום הוועד – למקום מושב בית הדין, והם יקבלו את העדים ויקדשו את החודש בלי ראש בית דין. • • •
תלמוד כיני (=כן היא) מתניתא: – כך היא המשנה: למקום הוועד של החודש – (לא יהיו העדים הולכים אלא) למקום מושב בית הדין המקדש את החודש.
המונח "כיני מתניתא" מציע הגהות או פירושים למקורות תנאיים. לא תמיד ברור האם המונח מציע הגהה או פירוש ("הטרמינולוגיה של הירושלמי").
הירושלמי מפרש, ש"מקום הוועד" אינו מקום מושב הסנהדרין, אלא כאן הוא מקום שמקדשים בו את החודש. קידוש החודש נעשה על ידי בית הדין הגדול (הסנהדרין). אבל למעשה קידוש החודש היה נעשה לא על ידי כל הסנהדרין, אלא על ידי שלושה מומחים בלבד (ראה במשנה לעיל ג,א). בית דין מיוחד זה של שלושה, שהיה מקדש את החודש, היה מוסמך מבית דין הגדול לקדש את החודש. כמה מקורות מלמדים שהנשיא בעצמו עסק בקידוש החודש. ברם, מימי רבן יוחנן בן זכאי שתיקן תקנה זו איבד הנשיא את תפקידו המכריע. בזמן שבית המקדש היה קיים, נעשה קידוש החודש בירושלים, שהיתה גם מקום מושב הנשיא. אחרי החורבן קידשו את החודש במקום החדש של הסנהדרין, ביבנה. אחרי מרד בר כוכבא, כשהסנהדרין עברה לגליל, קידשו את החודש במקומות שונים בגליל. בימי רבי יהודה הנשיא חזרו לקדש את החודש בארץ יהודה. מזמנו של רבי יהודה הנשיא ואילך לא היו מקדשים את החודש בעיר מושבו של הנשיא והסנהדרין, אלא בעין טב (ראה ירושלמי לעיל ב,ה), ולשם היו העדים באים. בהתאם למצב שנשתנה פירשו "למקום הוועד" של משנתנו - "למקום הוועד של חודש".
בפסיקתא רבתי פרשה מא נאמר: ולמה היו בית דין מעברים (מקדשים) את החודש בעינטב? - שהוא בית הוועד. אף הפסיקתא פירשה כירושלמי "למקום הוועד של חודש".
בבבלי ראש השנה לא,ב אמרו: "אפילו ראש בית דין בכל מקום, שלא יהו העדים הולכים אלא למקום הוועד". - הני מילי לעניין עדות החודש, דאם כן (רש"י: אם אתה מטריחם (להלך אחר ראש בית דין)), נמצאת מכשילם לעתיד לבוא. • • •