משנה
ביקש – הכוהן הגדול, להתנמנם – בליל יום הכיפורים, פירחי לויה – צעירי לוויים (לוויים קטנים), מכין לפניו באצבע צרדה – והקול הנשמע על ידי כך לא נתן לו להתנמנם, ואומרים לו: אישי כהן גדול, עמוד והפג אחת על הריצפה – עמוד פעם אחת יחף על הרצפה הקרה של שיש והסר ממך את השינה. ומעסיקין אותו – פרחי לווייה בשירה בפה, כדי שלא יתנמנם ויבוא לידי ספק קרי (פרחי לווייה לא היו מנגנים ביד אלא אומרים שירה בפה, כמו ששנינו במשנה ערכין ב,ו: אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוויים עומדים בשיר (הלוויים הקטנים נכנסו לסייע ללוויים הגדולים בשעת השירה). ולא היו (הלוויים הקטנים) אומרים (מנגנים) בנבל וכינור אלא (אומרים שירה) בפה, כדי ליתן תבל בנעימה (להוסיף תבלין בנעימת הלוויים, שקול הקטנים דק וצלול, והוא מתבל ומנעים את שירת הגדולים)), עד שמגיע זמן השחיטה – של קורבן התמיד של השחר.
• • •
ביקש – הכוהן הגדול, להתנמנם – בליל יום הכיפורים, פירחי לויה – צעירי לוויים (לוויים קטנים), מכין לפניו באצבע צרדה – והקול הנשמע על ידי כך לא נתן לו להתנמנם, ואומרים לו: אישי כהן גדול, עמוד והפג אחת על הריצפה – עמוד פעם אחת יחף על הרצפה הקרה של שיש והסר ממך את השינה. ומעסיקין אותו – פרחי לווייה בשירה בפה, כדי שלא יתנמנם ויבוא לידי ספק קרי (פרחי לווייה לא היו מנגנים ביד אלא אומרים שירה בפה, כמו ששנינו במשנה ערכין ב,ו: אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוויים עומדים בשיר (הלוויים הקטנים נכנסו לסייע ללוויים הגדולים בשעת השירה). ולא היו (הלוויים הקטנים) אומרים (מנגנים) בנבל וכינור אלא (אומרים שירה) בפה, כדי ליתן תבל בנעימה (להוסיף תבלין בנעימת הלוויים, שקול הקטנים דק וצלול, והוא מתבל ומנעים את שירת הגדולים)), עד שמגיע זמן השחיטה – של קורבן התמיד של השחר.
• • •