פני משה על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 3

לעולם אין הגדולה מכפרת עד שתיוודע לו גדולתו. כלומר לאפוקי שלא יהיה בספק אם נזדמן לו החטא קודם שנתמנה או לאחר שנתמנה:

אכל חצי זית. חלב עד שלא נתמנה וחצי זית משנתמנה ואפי' בהעלם אחד פטור ובהא אפי' רבנן מודו דאין מצטרפין החצי זית שאכל כשהיא הדיוט עם החצי זית שאכל לאחר שנתמנה הואיל ואין קרבנן שוי הן:

ספק חצי זית וכו' מביא אשם תלוי. כגון בנשיא שחייב עכשיו ג"כ על ספק חטאו באשם תלוי לפיכך מצטרפין הן:

מצינו וכו'. וכי היכן מצינו דבר שעיקרו פטור הוא כלומר שאם היה בודאי שאכל חצי זית מקודם וחצי זית לאחר שנתמנה הא קאמרת דאין מצטרפין הן לחטאת ובספיקו יהא חייב באשם תלוי:

ולא אשכחנן כן. כלומר דמתמה הש"ס ומאי קשיא לך וכי לא אשכחן כן דספקו חמור היא מודאי כגוונא דאמרינן לקמיה כדמסיק ואזיל:

אכל שני זיתים. חלב בהעלם אחד ונתוודע לך בוודיו של אחד מהן. שלא נתוודע לו שאכל חלב בודאי אלא על כזית אחד מהן והשני ספק הוא לו אם חלב הוא או שומן הוא:

שני עמד לו בספיקו. כלומר הואיל ומתחילה לא נודע לו כ"א על אחד מהן והשני נשאר בספק ונתחייב באשם תלוי עומד הוא לו בספיקו בפני עצמו ואם נודע לו אח"כ גם על השני צריך להביא קרבן אחר עליו ואינו מתכפר לו בקרבן שהפריש על הראשון ואע"פ שבהעלם אחד אכלן:

ר' יעקב דרומייא. כלומר ופריך עלה ר' יעקב לפני ר' יוסי ואמאי אינו נפטר בקרבן אחד דמה נפשך חלב אכל כיפר שהרי אם ספק לו על השני אם חלב הוא או שומן הוא ומה נפשך אפי' חלב הוא שאכל הרי כיפר לו באותו קרבן שמביא על הזית הראשון שנודע לו מכיון שבהעלם אחד אכלן:

א"ר יוסי. ושנה לו ר' יוסי דהיינו טעמא דכל דבר שנראה עליו להביא אשם תלוי שכבר נודע לו מן הספק על זית השני ידיעת ספקו קובעתו לחטאת בפני עצמו ולא מהני במה שאכלן בהעלם אחד לפטרו בקרבן אחד דידיעת ספק של השני מחלקו לחטאת:

הרי מצינו. השתא מסיק לה לשנויי קושיא קמייתא דהרי מצינו דבר בכהאי גוונא דעיקרו פטור בקרבן אחד הוא שהרי אם היתה לו ידיעה וודאית על שתיהן לא היה מביא אלא קרבן אחד עליהן כדין שני זיתי חלב בהעלם אחד כדתנן בפ"ג דכריתות והשתא שנודע לו בספיקו של השני אינו מצטרף לפטרו בקרבן של הראשון וכשיתוודע לו אח"כ חייב עליו חטאת בפני עצמו והכא נמי כן דעיקרו פטור הוא שאין חצי זית שאכל קודם שנתמנה מצטרף עם החצי זית שאכל לאחר שנתמנה לחייבו בחטאת מיהו בספיקו חייב דמצטרפין הן לחייבו באשם תלוי: