פני משה על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 2

גמ' טעמא דר"ש. דאמר אם נודע להם אחר שנתמנו פטורין משום שהגדולה שנתמנו לה מכפרת על החטא שחטאו מקודם ואינם צריכין לקרבן:

ר' יוסי. אמר היינו טעמיה דר"ש לפי שאין חטאו וידיעתו שוין בחד גברא שחטא היה כשהיה הדיוט ומתכפר בכשבה או שעירה והידיעה לאחר שנתמנה ומתכפר בקרבן אחר אם היה חוטא עכשיו הנשיא בשעיר והמשיח בפר:

מה מפקה מביניהון. מבין הני טעמי אליבא דר"ש:

רישא דפירקא. איכא בינייהו אם פליג ר"ש גם ברישא בהא דקתני כהן משיח שחטא ואח"כ עבר ממשיחותו וכו' או לא דלמ"ד משום שהגדולה מכפרת לא שייך האי טעמא ולא פליג ר"ש ברישא ולמ"ד לפי שאין חטאו וידיעתו שוין פליג נמי ברישא:

חטאו בספק. כלומר אם חטאו בספק קודם שנתמנו ונודע להם מספק החטא ואח"כ נתמנו ונודע להם שחטאו ודאי בהא בין למאן דאמר משום שהגדולה מכפרת כשם שהוא מכפרת על הודאי כך היא מכפרת על הספק ואפי' נודע להם אחר כן שחטאו בודאי כבר כיפרה הגדולה עליהם ואינם צריכין להביא חטאת ובין למ"ד משום שאין חטאו וידיעתו שוין הכא נמי אין חטאו וידיעתו שוין והא קמ"ל דאע"ג שנודע להם מספק החטא קודם שנתמנו לאו כלום הוא ספק ידיעה לא הוי כידיעה ומכיון שהידיעה ודאית לא נודע להם עד אחר שנתמנו כ"ע לא פליגי בהא אליבא דר"ש דפטורין הן:

חטאו עד שלא נתמנו משנתמנו עברו. כלומר מיהו בכה"ג נמי איכא בינייהו אם חטאו עד שלא נתמנו וכן משנתמנו חטאו ג"כ ואח"כ עברו מגדולתן ונודע להם מהחטא אחר שעברו והשתא למ"ד משום שהגדולה מכפרת א"כ לא כיפרה הגדולה אלא על הראשון שחטאו קודם שנתמנו אבל חייבין הן על השני שחטאו משנתמנו וכן על השלישי כלומר כל מה שחטאו לאחר שנתמנו כבר אין הגדולה מכפרת ואפי' לא נודע להם עד לאחר שעברו מגדולתן חייבין הן:

מאן דאמר. ואלו למ"ד שאין חטאו וידיעתו שוין הכא נמי אין חטאו וידיעתו שוין באותו החטא שחטאו משנתמנו ולדידיה איפכא הוי דעל חטא שחטאו קודם שנתמנו חייבין הן שהחטא והידיעה שוון בו כשהוא הדיוט ועל החטא השני שחטאו לאחר שנתמנו פטורין הן:

חטאו על שמיעת קול וכו'. נמי איכא בינייהו:

מ"ד. לפי שאין חטאו וידיעתו שוין הכא לא שייך האי טעמא שהרי חטאו וידיעתו שוין באלו דבין קודם שלא נתמנו ובין לאחר שנתמנו קרבן אחד להם כדתנן בס"פ דלעיל שבאלו השלשה גם הם מביאין קרבן עולה ויורד כהדיוט ולמ"ד משום שהגדולה מכפרת אפי' כן הגדולה מכפרת על הכל: