פני משה על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 15

אכל חמשה זיתים וכו'. כמו אמר מר הוא הא דאמרינן לעיל בפלוגתייהו דר"י ור"ל באכל חמשה זיתים ונודע לו בספיקן וכו' משנתמנה ואקשינן עלה דמנא לן למימר הכי אליבא דר"ל דילמא לא קאמר ר"ל דידיעות ספק כידיעות הן אלא לחומרא. ולענין חילוק חטאות כשיתוודע לו אחר כך. ומתרצינן לה אלא כיני כלומר לא תיתני הכי דנודע לו מספיקן משנתמנה ומודאן לאחר שעבר אלא תני הכי אכל חמשה זיתים ונודע לו בספיקן עד שלא נתמנה ובבית דין כלומר בוודאן כדפרישית לעיל שנודע לו וודאן משנתמנה דעל דעתיה דר"ל דס"ל דאמרינן דספק ידיעה כידיעה מיחשבא לחומרא לענין חילוק חטאות ה"נ אמרינן לחומרא וחייב דספק ידיעה שלו קודם שנתמנה הוי כידיעה והלכך חייב אפילו לר"ש דחטאו וידיעתו שוין הן כשהוא הדיוט ועל דעתיה דר"י פטור הוא לר"ש דבתר ידיעה בתרייתא שהיא ודאית אזלינן ומשנתמנה הויא והשתא מדייק הכא איפכא דאכתי איכא למיפרך עלה לאידך גיסא:

כן אמר רבי שמעון בן לקיש לחיוב ולא לפטור. בתמיה דמנא לך לומר דלא אמר ר"ל אלא לחומרא דילמא בין לחומרא אם הוא לחיוב ובין לקולא אם הוא לפטור קאמר ר"ל דספק ידיעה כידיעה הויא והשתא בנודע לו מספיקן משנתמנה ובוודאן לאחר שעבר נימא דקסבר ר"ל דפטור הוא לר"ש דספק ידיעה משנתמנה כידיעה הויא ולא הוי חטאו וידיעתו שוין בו:

אלא כיני אכל חמשה זיתים וכו'. כלומר אלא לעולם כדאמרינן מעיקרא לענין דינא דמתני' שאם אכל חמשה זיתים עד שלא נתמנה ונודע לו מספקן ומשנתמנה. ובבית דין והיינו בודאן נודע לו משעבר. ובהא תליא בפלוגתייהו דר"י ור"ל דה"נ בדינא דמתני' כן דלר"ל פטור ולר' יוחנן חייב אליבא דרבי שמעון. ודאקשינן לעיל מנא לן למילף קולא מחומרא דילמא לא קאמר ר"ל ספק ידיעה כידיעה אלא לחומרא לענין חילוק חטאות אבל לא לקולא למיפטריה לזה שנודע לו מספיקן משנתמנה ומטעמא דספק ידיעה כידיעה הא לא קשיא דאנן הכי קאמרינן:

על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דהוא אמר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו דהוא אמר פטור. כלומר עיקרא דמילתא לא גמרינן מפלוגתייהו דגבי אכל חמשה זיתים ונודע לו מספק שבין כל אחד ואחד דקאמר ר"ל דהידיעות ספק כידיעו' ודאין שבין כל אחד ואחד הן ומחלקין לחטאות דאהא איכא למיפרך כדפרכינן דילמא דוקא לחומרא קאמר ועוד דאף אם את"ל דר"ל בכל מקום קאמר בין לקולא בין לחומרא מכל מקום קשיא הא לא דמיא לגמרי לדינא דמתני' בגוונא דאמרן באכל חמשה זיתים עד שלא נתמנה וכו' דהכא אין הידיעה בין כל אחד ואחד כ"א אחר שאכלן נודע לו וחזר ונודע לו אלא מאידך דר"ל גמרינן לה דקאמר לעיל גבי אכל שלשה זיתים וכסבור שהן שנים והפריש חטאת עליהן דנתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו ואם אח"כ חזר ונודע לו על השלישי צריך להביא קרבן אחר עליו אלמא דידיעה קמייתא שנודעה לו על השנים מחלקן לחטאות ולא אמרי' דנלך בתר ידיעה בתריית' שנודע לו אחר כן על כולן ויתכפר בקרבן א' לכולן שהרי בהעלם א' אכלן אלא מכיון שנודע לו בתחילה על השנים אחריה אנו הולכין והכא נמי בחמשה זיתים עד שלא נתמנה ונודע לו מספיקן משנתמנה דבתר ההיא ידיעה אזלינן ולא בתר ידיע' דבתרייתא שנודעה לו אחר שעבר והלכך פטור הוא דלא הוי חטאו וידיעתו שוין בידיעה קמייתא ואע"ג דספק ידיעה היא הא כבר שמעינן ליה לר"ל דס"ל דספק ידיעה כידיעה שבין כל א' וא' לענין חילוק חטאות וה"ה לנודע לו וחזר ונודע לו אחר אכילת כולן והשתא לא תיקשי כדלעיל דלעולם ר"ל קאמר בין לקולא בין לחומרא והאי דינא דמיא לגמרי לדינא דשלשה זיתים שאחר כל אכילות כולן נודע לו וחזר. ונודע לו הלכך שפיר גמרינן מיניה:

על דעתיה דר' יוחנן. דהוא אמר התם נתכפר במקצת החטא נתכפר כולו דהוא אמר חייב. אבל לר' יוחנן דס"ל דלענין זה ודאי הוא דעיקר הידיעה היא הראשונה שנודע לו על השנים בתחילה ומש"ה נמי הוא דקאמר דנתכפר ג"כ על השלישי כדאמרינן. לעיל ומיהו בספק ידיעה הא פליג ר' יוחנן וס"ל דלאו כידיעה ודאית מחשבינן לה והלכך הכא דידיעה ודאית לאחר שעבר מגדולתו הויא בתרה אזלינן והוי חטאו וידיעתו שוין וחייב: