פני משה על תלמוד ירושלמי הוריות · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 5

תולדות הורייה כהורייה הורייה בהורייה מהו שיצטרפו. איידי דלקמיה פשיט ליה דתולדות הורייה כהורייה ובהורייה בהורייה הוא דמיבעי ליה נקט להורייה בהורייה נמי הכא. והשתא מפרש ואזיל תולדות הורייה מאי היא ולענין מאי איכא נ"מ אי נימא תולדות הורייה כהורייה או לא:

היך עבידא. להא דתולדות הורייה:

אכלו ציבור חלבים. בשגגת מעשה בלא הורייה והפרישו קרבנותיהן כל אחד ואחד כשבה או שעירה כדין ציבור בשגגת מעשה בלא הוריית ב"ד דהוו כיחידים וכדאמרינן לעיל דילפינן לה מקרא כמו דיליף לה בברייתא דת"כ אלא שאחר זה נולדה הורייה והורו ב"ד שחלב מותר ושפטורין מן הקרבנות שהפרישו על החלב שאכלו ובהא לא מספקא לן דאותן קרבנות שהפרישו דלא נדחו אחר שיחזרו הבית דין בהן דהא למ"ד לא נדחית חטאתו קיימינן והרי אלו כיחיד שהפריש חטאתו ואח"כ הורו ב"ד שחלב מותר דימתין עד שיחזרו בהן ב"ד ויקריבנה מיהו להא איכא נפקה מינה גבי ציבור:

אין תימר תולדות הורייה כהורייה ב"ד חייבין. דאי נימא מה שאכלו הציבור בתחילה בשגגת מעשה שלהן ואח"כ נולדה ונתחדשה הורייה מפי בית דין שחלב מותר הוי כמי שאכלו בהורייה שהרי בלאו הכי היו אוכלין על פי הוראת ב"ד שמותר הוא והשתא אין מקריבין קרבנותיהן על מה שאכלו כבר מכח הוריית בית דין והיינו נמי דקרי ליה תולדת הורייה שנולד עיכוב הקרבנות מכח ההורייה ולמ"ד לא נדחה הקרבן הוי כמו שזה החטא בעצמו נעשה ע"פ הוראתן דנהי דאותו קרבן לא נדחה להקריבו אח"כ כשיחזרו בהן מ"מ כל זמן שלא חזרו בהן אי אפשר להקריבו כדאמרינן ימתין וכו' ואם כן כל זמן שלא כיפרו הרי הוא אותו המעשה שעשו בתחילה קודם שנולדה הורייה כמי שעשו לאחר הורייה ואם כן הוא הרי דינו כרוב הציבור שעשו על פי הוריית ב"ד וב"ד חייבין להביא פר כדלעיל דעל רוב הקהל בהוריי' ב"ד מביאין פר. וכלומר הציבור הן המביאין בשביל הב"ד והיינו ב"ד כדפרישית במתני' בריש מכילתין:

אין תימר אין תולדות הורייה כהורייה. ואם נאמר דהא דעשו בשגגת מעשה בתחילה ואח"כ נולדה הורייה לא שייכא כלל להורייה דהא מפי עצמן עשו ולא כעשו בהורייה א"כ בית דין פטורין שאין מביאין פר אלא על מעשה הקהל בהורייה שלהן:

כיני פשיטא לך וכו'. כצ"ל וכן הוא בהנדפס אצל ש"ס הבבלי. כלומר דפשיט לה הש"ס דהא ודאי כן הוא והאי לא קמיבעיא לך דאמרינן תולדות הורייה כהורייה ומביאין פר מלבד קרבנות היחיד שהפרישו כדאמרן מיהו הא קמיבעיא לן הורייה בהורייה מהו שיצטרפו כדמפרש ואזיל:

היך עבידא. הורייה בהורייה כגון שהורו בית דין חלב כוליא של ימין מותר ושל שמאל ולו מכסה אסור. ובדפוס אצל הבבלי גריס ושל מכסה. של מכסה את הקרב:

חזרו. אח"כ והחליפו בהוראתן ואמרו חלב כוליא של שמאל מותר ושל ימין אסור ואכלו רוב הציבור בהוראה ראשונה וכן רוב הציבור בהוראה שנייה:

אין תימר מצטרפין. כלומר הורייה אחת היא דמאי שנא של ימין משל שמאל הא מיהת שתים ההוראות בחלב הוו וא"כ אחת דחייבין ואין מביאין אלא פר אחד ואין תימר דאין מצטרפין להוראה אחת וכשתי הוראות הן חייבין שתים ומביאין שני פרים ולא איפשיטא:

שתי הוריות בעבירה אחת. כצ"ל וכן הוא בדפוס אצל הבבלי:

היך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב. בשחוטי חוץ מיתפרשא וכגון בשלמים ששחטו בחוץ דהוי שתי הוריות לפי שאסור לשחטן בחוץ וכן אסור לאכלן אם לא נשחטו בפנים ונזרק דמן להתיר הבשר באכילה והיינו שתי הוריות בעבירה א' שהורו ב"ד לשחטן בחוץ והורו שמותר לאכלן ואכלו רוב הציבור וכן הרוב הן ששחטו מהו שיצטרפו להוראה אחת כיון דעבירה אחת היא או דילמא שתי הוריות הוו בשחיטה ובאכילה וקאמר דתליא בפלוגתא דרבי מאיר ורבי שמעון דפליגי לקמן בפ"ג אי בתר חטא אזלינן או בתר ידיעה אזלינן וה"נ לענין זה:

על דעתיה דרבי מאיר. דאמר בתר החטא אזלינן דטעו בשחוטי חוץ ועבירה אחת היא ואין חייבין אלא אחת על דעתיה דר"ש דאמר בתר ידיעה אזלינן כשנודע להן שטעו בשחיטה וטעו באכילה הוי כטעו בשתים וחייבין שתים:

אכלו מיעוט בראשונה.. הורו ב"ד שחלב מותר ואכלו מיעוט הקהל ונודע להן שטעו וחזרו והורו פעם שנית ואכלו מיעוט הקהל האחרים בהוראה שנייה:

על דעתיה דרבי מאיר. דאזיל בתר החטא והכא כיון דבשתי הוראות האלו רוב הקהל הן שחטאו מצטרפין וחייבין להביא פר כדין רוב הקהל בהוראה:

ועל דעתיה דרבי שמעון. דבתר ידיעה הוא דאזיל הכא כיון דנודע להן אחר אכילת מיעוט הקהל בראשונה שהרי הוראה שניה קרי לה וא"כ נודע להן בין הוראה להוראה אין מצטרפין לרוב ופטורין הן מהפר אלא כל אחד ואחד מביא קרבן יחיד כדין מיעוט הקהל בהוראה: