שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תרומות · פרק 6 · הלכה 2 · Integer 2

ר' אבהו בשם רשב"ל הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו כו'. — צ"ל: ר' אבהו אמר הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאין לו שהוא חייב להעמיד לו מקחו (ע' תוספתא ב"מ רפ"ד: הפוכר פירות לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו לא כל הימנו לאבד זכותו של זה, וע"ע בירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב) אילו כרשב"ל איתאמרת ניחא כר"מ איתאמר ואין כר' יוחנן איתאמרת עיקר סעודה ביניהן ואת אמר הכין ר' אבהו בשם ריב"ח שבח סעודה ביניהן (פי' דלת"ק צריך לשלם דמי כל הסעודה ולחכמים אינו משלם אלא המותר מה שחולין שוין יותר מן התרומה) ולא כבר אכלו (פי' זה שפסק לפועליו מזונות והאכילן תרומה הרי כבר אכלו והן שבעים ואף שהפועלים צריכין לשלם קרן וחומש אין זה אלא כפרה או קנס כדלקמן רפ"ז ולפיכך לא ישלם בה"ב לכהן או לפועלים אלא דמי תרומה שכן היתה שוה אצל כהן) כשפסק עמהן להאכילן דבשני חולין והאכילן דבשני תרומה (פי' ומאחר שפסק להן חולין בפירוש הרי זה כמוכר להם תרומה לשם חולין שאם אכלום צריך להחזיר להן כל הדמים לחכמים כמו שמבואר) וכמאן דאמר טבלים נפשו של אדם חתה מהן (היינו חכמים דפליגי על רשב"א בתוספתא מע"ש פ"ג ובבלי בכורות ל"ז א' במוכר בכור טבלים ויין נסך ואכלום מחזיר את הדמים והוא הדין במוכר תרומה לישראל לשם חולין).