ואינן אלא רשות. ובבבלי בסנהדרין גרס ועוסקין באיסור שבות ונראה לי דירושלמי לשיטתיה אזיל וגם בבלי לשיטתי' דגרסי' בירושלמי בפ"ב דמ"ק חד בר נש מוכר תפילין בבי מדרשא דרב חננאל אתא לקמיה דרבב"ח אמר ליה זיל הב ליה תפיליך וזיל וכתוב לך אמר ליה רב זיל וכתב ליה בלא הערמה ומתנית' דפליגא עליה דרב כותב אדם תפילין לעצמו אבל לאחר לא איירי בכותב להניחם עד לאחר המועד שיהיו מזומנים בידו אבל להניחם במועד אפי' לאחר שרי כן פי' הרא"ש הרי דסובר אע"ג דחול המועד נמי אות בפסח דאסור באכילת חמץ בסוכות דחייב בסוכה אפי' הכי חייב להניחם לפי זה אם הניחם בשבת ובי"ט אין איסור בהנחתן ואדרבה קצת מצוה איכא לכך קרי ליה רשות כדאמרי' בביצה פ' משילין ואלו הן משום רשות דברים שיש בהן קצת מצוה אבל תלמוד בבלי סובר דאיסורא איכא דגרסי' בפרק הקומץ רבה יצאו שבתות וי"ט שהן עצמו קרוים אות ואיסורא איכא בדבר שפוגם באות שלהן כדאמר בזוהר דחייב מיתה המניחם ע"כ איקרו שבות שאין בהם מצוה כלל כהנהו דקרי להו שבות בפ' משילין:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 2 · הלכה 7 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 8706b7b47b0bf23ad0309dc36cd5efee9e1443151aaff489c8906a58fa3f3068