שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 6 · הלכה 9 · Segment 15

כבחצי ימיו של עולם היה אותו הרשע. ולולי דמסתפינא אמינא דה"ק כעת יאמר ליעקב כעת שהיה מבריאת עולם עד יום עמדו דהיינו ב"א תפ"ו שנים תהיה הנבואה בטילה ובהגיע העת ההיא תשוב הנבואה לישראל ויש לזה רמז גדול בדניאל. וכתבתי כן לקיים הקבלה שביד הרמב"ם מאבותיו שבפסוק זה נרמז הסוד ומ"ש בקונט' הוא מפירוש הרמב"ם:

ומה ת"ל וכו'. כתב הי"מ ק"ק מה צורך להביא זה לענינו כאן וע"ק מה ראיה מדקאמר רביעאה ולא קדמא' דכפי פשוטו לא בסדר הליכתן מיירי אלא משום דחמ"ע היו ידועים לו והמלאך היה המחודש לכ"א רביעאה על המחודש על הג' וי"ל דלהכי מייתי הכא מה שהיו סריסים ונתרפאו דמהשתא צ"ל שלא יכירם שהרי א"כ צמח זקנם ולא יכירם דאלולי שצמח זקנם כמשפט התמימים מנא ידע שנתרפאו והלא מכוסי הערוה היו דהא כפיתו בסרבליהן וגומר וכתיב וסרבליהון לא שנו והיכי קאמר וחבל לא איתי בהון וא"כ ע"כ ל"ק רביעאה בבחי' המחודש כי לא ידע מי הוא אלא בסדר הלוכם קאמר רביעאה עכ"ל ואני אומר שאף שנאמר שהתחיל שער זקנם לגדל על כל זה לא נשתנ' תואר פניהם גם אין זה הכרחי שלא יהא האדם ניכר לאחר שגדל זקנו למי שראהו קודם והדרא קושייתו לדוכתא ולא ידעתי מי הכניסו בכל הדוחק הזה דאי לאו דרשת וחבל שהיו סריסים ונתרפאו ודאי די"ל כקושיתו השנייה אך דייק ליה מדקאמר תחלה וחבל דלא קאי אלא על חמ"ע לחוד ולא על הרביעי ואח"כ קאמר וריויה די רביעאה ש"מ דאינהו הלכו תחלה דאס"ד דהמלאך קדים ה"ל למימר תחלה וריווה די קדמאה ואח"כ ובתלת' וחבל וכו' מיהו כל זה אם מפרשין לקרא שהיו סריסי' ונתרפאו אבל אם נאמר וחבל כפשטיה שלא שלט בהן אור ואכולהו קאי לא מוכח מידי וזה פשוט:

הדרן עלך פרק במה אשה