שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 11

הדא אמרה העשוי לתכשיט אסור וכו' הא דפירשתי בקונט' בשם הרמב"ן משום דקשיא ליה הא אמרי' לעיל בפירקין תכשיטין מפני מה אסרוהו ע"י שהנשים שחצניות הן משמע שהאנשים מותרין לצאת בתכשיטין והרז"ה פירש מתוך שהוא עשוי לכך ולכך בין לאיש בין לאשה אסור לצאת בו אחד האיש וא' האשה אפי' לחצר וכ"ש לרה"ר אבל דבר שהוא מיוחד לתכשיט האיש מותר לצאת אפי' לרה"ר עכ"ל ואין לשון הש"ס סובל פירושו ול"נ דה"פ שגערו בו חביריו משום תכשיט שאסרו לצאת בתכשיט כזה מפני החורבן וכמו דאמרי' לקמן בדף כ' ע"ב גבי מומייקי שאסור משום תכשיט וכמו שפירשתי שם וה"פ הדא אמרה העשוי לתכשיט מזהב אסור לצאת בו לרה"ר להתקשט אפי' בחול והדא אמרה אפי' עשוי נמי לצורך דבר אחר שלא לשום קישוט אסור והדא אמרה אחד האיש ואחד האשה אסורים לצאת בתכשיטים כאלו והדא אמרה אפי' במקום וכו' דעד כאן לא אסרו אלא שלא יצא האיש לרה"ר בתכשיטים כאלו מזהב ואפ"ה אסרו בחצר שמא יצא בו לרה"ר אע"ג שאם יצא אינו אלא איסור דרבנן אסור שמעי' באשה בשבת בכל התכשיטים אע"פ שאין בהם איסור חטאת כשיוצאת בהם לרה"ר אסורה לצאת בו לחצר ודוקא תכשיטין של זהב אסרו חכמים לאיש לצאת בחול וכן פריך לעיל עד כדון תכשיטין של זהב ואפי' של כסף וכו' שמעי' דיש לחלק בין של זהב לכסף מיהו לקמן אמרי' ר"י זעיר' נפל עודרא מאוניא בעא מחזרתיה וגערו בו משום תכשיט וצ"ע: