שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 14 · הלכה 3 · Segment 5

זה שהוא לוחש. הר"א פי' במס' מ"ש מאיסה דכיון דמאוס הוא לא צריך שינוי. מ"ש אסור משום דלא ילפי' מ"ש משבת לומר כל שמותר לעשות בשבת מותר לעשות במ"ש שיבא לידי פסידא שנדבק ביד או בכלי ולא ילפי' להו מהדדי לפיכך מותר בשבת ביד ובכלי ותרווייהו ס"ל דמאוס הוא אלא דר"ח ס"ל דילפי' מ"ש משבת לפיכך לא יעשה ביד ובכלי משום פסידא דמ"ש גזרי' בשבת דכל שמותר בשבת מותר במ"ש אבל אי לא הוי מאוס אפי' לר"י אסור משום עובדין דחול אלא הואיל ומאוס הוא לעשותן בקנקן שלא ביד או שלא בכלי אי לא שרית לי' ממנע ולא עשה ולכך לא צריך שינוי לר' ינאי עכ"ל ותימא הא דכתב לא ביד ולא בכלי אלא בקנקן מי הגיד לו שקנקן לאו כלי הוא ועוד הא דפי' דכיון דמאוס הוא א"צ שינוי זהו דבר שאין הדעת מודה לו ועוד מ"ש לא יעשה ביד ובכלי משום פסידא דנדבק ביד ובכלי דבר זר הוא א"כ במה יעשו המעשר שני אם לא באויר העולם ועוד מה שנדבק ביד לא יהא אלא סיכה ועוד יש לתמוה בכמה דברים בפי' זה ואין להאריך ובבבלי פ' חלק דף ק"א גרסי' לוחשין על שמן שבכלי ואין לוחשין על שמן שביד לפיכך סכין משמן שביד ואין סכין משמן שבכלי ע"כ ולפי פירש"י והערוך שם נראה לפרש סוגיין ובלבד שלא יתן ביד ובכלי מפני הסכנה שמא יבוא לסוך בו אח"כ ור' ינאי מתיר דסובר דכבר נמאס השמן ולא יסוך בו והלכך אוסר במ"ש שממאס השמן ומתיר בשבת כיון דלא יסוך לרפואה אין שם אלא הלחישה מותר בשבת אך צ"ע שאפשר לפרש גם הבבלי בשבת ולא משום סכנה: