שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 10 · הלכה 5 · Segment 1

(שייך לע"א) וכן המוציא כזית מן המת וכו'. כתב הרמב"ם פי"ח המת והשרץ והנבלה כשיעור טומאתן כך שיעור הוצאתן מת ונבלה בכזית ושרץ בכעדשה וכתב עוד שם דבר שאין דרך להצניעו ואינו ראוי להצניע כגון דם הנדה אם הצניעו אחד והוציאו חייב ושאר כל אדם פטורין וכתב הה"מ ומכאן שדם הנדה ועצי אשרה וכיוצא בהן בשום שיעור אין חייבין עליו ע"כ ר"ל אע"ג דאמרי' במת ונבל' ושרץ דטומאתן אחשבינהו להוצאה דאל"כ אלא לפי שהן מותרין בהנאה א"כ לא יתחייב עליהן אלא כשיעור הוצאת שבת לכך קאמר רבינו בעינן שיהא ראוי להצניע ואז מהני להו שיעור טומאתן לחייב עלייהו אפי' בפחות משיעורי שבת אבל בדבר שאינו ראוי להצניע אפי' שיעור גדול וכ"ש שיעור טומאתן לא מהני ומינה למ"ד בעצי אשרה דאיסורן אחשבינהו אע"ג דאין מצניעין אותו לבני אדם כל שהועילו מעשיו בהוצאה זו חייב בהוצאתן ה"ה לכל איסורין ומטמאין כגון דם הנדה אע"ג דאין מצניעין אותן חייבין עליהן וראיתי בדברי משנה למלך פי"ד מה' אבל שמסכים לכל מה שאמרנו וע"ש והשתא ניחא לן הא דמקשים תוס' בדף ע"ה ע"ב בד"ה לאפוקי עצי אשרה דלא כר"י דאמר אף המוציא משמשי עכו"ם כ"ש חייב אלא כת"ק דפליגי עליה כן פי' בקונט' התם וקשה לרשב"א הא דקאמר הכא מ"ד דם נדה כ"ש עצי אשרה מנ"ל דלמ' סבר כר"י ומחייב בעצי אשר' שמצניעין אותו לשרפה ע"כ. ולפמ"ש דלר"י איסורו אחשביה ולא בעי כשר להצניע לבני אדם א"כ לדידיה אין חילוק בין דם נדה לעצי אשרה דבשניהם כיון שהועיל בהוצאה זו חייב והדברים ברורים ועיין בתיו"ט: